האם ניתן למנוע התפתחות של סוכרת לפני שהיא מגיעה?

לאחרונה, גילו אצלי רמת סוכר גבוהה בדם, קרוב לסוכרת. אציין שמעולם לא היתה לי רמת סוכר גבוהה בדם. האם ניתן למנוע את הסוכרת בדרך טבעית בעזרת תזונה נכונה?

כן, אכן ניתן למנוע את הופעת הסוכרת בעזרת שינוי התזונה.

ההמלצה התזונתית באופן כללי היא תזונה דלת חלבון ועתירת סיבים: פירות, ירקות, דגנים מלאים, וחלבונים. לכן התזונה צריכה להכיל ירקות שונים, כגון שעועית ירוקה, כרובית, כרוב וירקות אחרים עשירים בסיבים.

יש להימנע מסוכר מרוכז - משקאות קלים ממותקים, אלכוהול, ריבות וכו'. כמו כן יש להימנע ממזון עתיר שומן - בשר בקר, קפה, תה, אורז לבן, עוגות ועוגיות, מיצי פירות, פירות יבשים, בננות, תמרים, ענבים, דבש, גרעינים, קורנפלור, כבושים, חרדל, קטשופ, שמנת, קקאו, ולהמעיט בפירות מתוקים כגון אבטיח ומלון. יש לאכול בזמנים קבועים, ארוחות קטנות במשך היום.

חשוב להגביל את החלבון מהחי, ולאכול יותר חלבונים מהצומח ופחמימות מורכבות מדגנים מלאים וקטניות.

כמו כן טובים לאכילה הם אבוקדו, שום, בצל, סלרי, ירקות מאודים, שעועית, אפונה, עולש, מוצרי חלב סויה וחלבון סויה, אגוזי מלך, לוז, שקדים, ירקות עליים, מיצי ירקות, זיתים, בטטות וארטישוק.

יש להוסיף שמן זית לארוחת פחמימות, ולהגביל פירות עד 3 ליום.

מומלץ להקטין את צריכת המלח בתפריט, ולאכול שומן בלתי רווי במקום שומן רווי מהחי.

לסיכום, תזונה נכונה יכולה לעזור מאוד בהפחתת רמת הסוכר בדם ובאיזונה.

מובן שיש להיוועץ באיש מקצוע, על מנת להתאים טיפול.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

רציתי לשאול, מי ממונה על הבית במשפחה? מצד אחד אני יודעת שהאישה היא עקרת הבית. מצד שני, כשהבעל נמצא בבית יותר מהאישה, האם לא סביר שהוא יהיה אחראי על חלק מהדברים? בעלי לא מוכן לתת יד לבית. הוא טוען תמיד שמלאכות מסוימות הן מלאכות של אישה ולא שלו. זה נכון?

לא משנה של מי המלאכות באופן עקרוני ולפי הספר. אצלכם בבית הוא זה שיש לו פנאי, אז למה שלא ייתן לבית ולמשפחה? אין כל סיבה שלא יתן יד.

אבל לפעמים, אנחנו, הנשים, מבלבלות את הגברים. מצד אחד כאילו אומרות להם: "קחו את האחריות" – מצד שני משאירות את האחריות עלינו: "הורדת את הכביסה? הלכת לקנות לחם וחלב?", שואלות כל הזמן ומבקרות כל העת.

אם האחריות היא של הבעל, אז בואו נסיר אותה מעצמנו, אחרת הוא יצדק כשיאמר שהעבודה היא שלנו, ולכן הוא לא חייב לעשותה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

הרבה פעמים אני נתקלת במצבים מול הילדים, שאני לא בטוחה בהם אם נכון להגיב כך או אחרת. אני מסתפקת מאוד. יוצא שאיני יודעת האם לומר או לא, ואני בוחרת לא להגיב. האם זה נכון?

אני פוגשת לא מעט אימהות שלא בטוחות בעצמן אם הן פועלות נכון או לא. הן מבולבלות נורא ועושות טעויות, ואחר כך מתמלאות ברגשות אשמה שלא פעלו נכון.

חשוב לדעת במצב כזה:

1. מה שאת תשדרי לילד שלך - כך הוא ירגיש ויתנהג בהתאם. אנחנו מדברים רגשות, וזו השפה שגם הילד קולט. לכן עדיף שתעשי טעות ותהיי בטוחה במה שהחלטת, מאשר שתהיי מסופקת ותבקשי דבר מה.

2. הילד מרגיש שלא מתחשבים בו, ונשאר ממורמר על ידי כך שהוא מרגיש ממך את חוסר הביטחון בדברים, אז עדיף שתעשי טעות - והילד יהיה שמח ומאושר.

3. כשאת בוחרת לא להגיב, את נמנעת מלהביא את עצמך. עדיף שתגיבי כפי שנראה לך נכון, ותגידי לעצמך שאת עושה את הדבר הנכון ביותר לילד שלך, כי את אמא שלו ואת יודעת מה הוא צריך ומה נכון לו. כך תחזקי את עצמך מפעם לפעם. ביטחונך גם יתחזק בעצם זה שתראי שהילד משתף פעולה ושהוא שמח, כי הרי אם תשדרי ביטחון וגם תרגישי כך - הוא ירגיש את זה וירצה לשתף פעולה.

4. בדקי עם עצמך האם יש עוד מצבים בתחומים השונים בחייך שבהם את צריכה להחליט ואת מרגישה לא בטוחה. נסי לברר עם עצמך למה ומה יקרה אם תעשי טעות. אם את לא מצליחה לעזור לעצמך, זו לא בושה לגשת לקבל עזרה.

דעי שהקב"ה נתן לכל אחת אינטואיציה אימהית לדעת כיצד לנהוג ומה לעשות עם הילדים שלה. הסיבה שהאינטואיציה מוסתרת מעינינו היא שהרגשות שלנו והמחשבות שלנו מבלבלים ומנהלים אותנו, ואנו עומדים במצב שכביכול אין לנו בחירה. כאשר תתנקי מרגשות קשים וממחשבות שקריות, האמת שאת יודעת תתגלה לך.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)