שבועות
"יהודים, תנו צדקה בערב שבועות": הקריאה שאסור להחמיץ
בוא מיוזמתך לגבאי הצדקה ותן צדקה. עכשיו זה הזמן. אין לך כעת לא סוכה לבנות, ולא בית לנקות לפסח, יש לך כעת תורה שתחילה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים!
- הרב שמואל פולק / אז נדברו
- ד' סיון התש"פ
(צילום: shutterstock)יש נושא בעבודת ה' שאף אחד לא זוכר את קיומו בחג השבועות. קוראים לזה: צדקה!
אה... מה הקשר עכשיו צדקה? מה זה קשור לחג השבועות? בראש השנה אני מבין, תשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה, בפסח אני וודאי מבין, יש קמחא דפסחא, הרבה הוצאות חג. אבל שבועות? מה לחג שבועות למצוות צדקה?
אז זהו, שבזמן חז"ל חג השבועות היה ה-חג של הצדקה!
תפתח חומש ויקרא בפרשת המועדות (אמור) ושם התורה מפרטת את כל המועדות: סוכה, לולב, קרבן העומר, ושתי הלחם... כל המצוות שקשורות למועדי השנה. ואז, בחג השבועות נאמר: "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלוקיכם".
מה פשרו של הפסוק הזה באמצע מועדי השנה?
בעבר, כשלכל יהודי היה שדה תבואה, התקופה של חג השבועות הייתה עונת הקציר, ואז כל יהודי מחויב בלקט, שכחה ופאה.
והתורה ממקדת אותנו ומזכירה לנו: יהודי יקר: אתה כולך באורות לקראת חג השבועות? אתה רוצה לקבל התורה? אל תשכח שלחג הזה יש עוד שם, קוראים לו גם חג הקציר! להזכיר לך שחלק מעצם מהות החג זה מתנות עניים! ולכן זה כתוב בתוך פרשת המועדות כחלק ממצוות היום. בדיוק כמו לולב בסוכות ושופר בר"ה.
אז נכון שהיום אין לנו שדות, אבל עניים יש ויש, וזכויות - כולנו צריכים, ואם התורה אומרת שחלק ממהות חג השבועות זה מתנות עניים - את המציאות הזו ואת הצורך בזכויות האלו אי אפשר להעלים.
ובפרט עכשיו, כשאנחנו כעת אוספים את עצמנו לאחר תקופת הקורונה, וזה לא סוד שיש הרבה אנשים שעברו זעזוע כלכלי קשה. יש אנשים שאיבדו את מטה לחמם, וכעת זה הזמן לקיים מצות "והחזקת בו"!
צדקה בחג השבועות זו ההזדמנות הכי טובה, כי בערב פסח לכולנו יש הוצאות, כולם נכנסים לאיזשהו דריכות כלכלית בתקופה הזו, אז בדיוק עכשיו להזרים כספים לצדקה - לא תמיד זה קל...
אבל עכשיו זו תקופה יציבה! בשבועות אין כמעט הוצאות! (והוצאות יום טוב חוזרות)
אז אדרבה, כעת זה הזמן לחשוב על העניים של השכונה, שהקורונה היתה הקש ששבר אצלם את גב הגמל, ועכשיו, עכשיו לתמוך בהם! לתמוך בהם ממקום של קבלת התורה! לתמוך בהם מהמקום של הפסוק "ובקוצרכם את קציר ארצכם" שחז"ל דורשים על זה: "אמר ר' אבדימי ב"ר יוסף: מה ראה הכתוב לכתוב פסוק זה באמצע הרגלים? ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי - מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו"!
אתה שומע?
בחג השבועות צריך להקריב ראיה וחגיגה, ושתי הלחם, ושני כבשי עצרת, וכל ה-25 קרבנות שצריך להקריב באותו יום, אך מפני חטאינו גלינו מארצנו... ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו... אבל הנה: כל הנותן מתנות עניים כאילו בנה בית המקדש.
בא ניתן צדקה לעניים בערב החג ממקום של "נשלמה פרים שפתינו"! ממקום של תמורת ראיה וחגיגה שאנו לא זוכים להקריב בביהמ"ק.
עכשיו תצא לברר את גבאי הצדקה של העיר מה אפשר לעזור. כן, בכל עיר ישנם עניים חדשים!
אנשים שעד היום היה להם יציבות כלכלית, ובעקבות הקורונה הם נכנסו למערבולת חובות.
צריך לזכור את העובדים העצמאיים שספגו קריסה כלכלית בעקבות הקורונה, לא היה להם חל"ת... וצריך לזכור אותם!
צריך לשנס מתניים ולא לחכות עד ראש השנה שכבר נצטרך לכבות שריפות... עכשיו!
בוא מיוזמתך לגבאי הצדקה ותתחיל לרחרח במה אפשר לעזור. עכשיו זה הזמן! אין לך כעת לא סוכה לבנות, ולא בית לנקות לפסח, יש לך כעת תורה שתחילה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים!
יש לנו כעת את מגילת רות, שהזוהר חדש אומר שם במקום: "העני, בשעה שרואה את עצמו בדוחק, הוא עושה מריבה כלפי מעלה, והמחזיק בידו של עני ועושה עימו צדקה, כביכול עם הקב"ה עושה שלום, לפי שחוזר העני ומבקש מחילה מלפניו ית', על שהטיח דברים כלפי מעלה, ואז עושה שלום בינו לבין קונו, מי גרם לו לעשות שלום? זה הנותן צדקה לעני, והחזיק בידו, שנאמר: 'או יחזק במעושי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי'".
יהודים, תנו צדקה. אשריכם ישראל.