אפשר לחכות שהדברים ישתנו, ואפשר למצוא את הטוב והמהנה

יכול להיות שבימים הללו, נחמד לך ויפה לך.
את בבית עם המשפחה הגרעינית שלך. לא צריכה להריץ בבוקר את הילדים לבתי הספר והגנים, לא צריכה לרוץ לעבודה, ובסך הכל שלֵו לכם, עד כדי כך שאת אפילו לא זוכרת למה אתם בבית בכלל.

אבל אז את שומעת הרבה אחרות נאנחות ונאנקות, כי באמת קשה להן. אז או שאת שותקת, כי את לא רוצה להיות "עוף מוזר" או שאת מוצאת את עצמך מצטרפת לאנחה, ונאנחת בעצמך.

יכול להיות שהמציאות המוזרה שנקלעת אליה, כולל החדשות הכואבות, היפוך סדרי עולם וסדרי, הבית יצרו אצלך בלגן ואנדרלמוסיה רצינית אמיתית, גם בבית וגם בלב.

אבל אם היית מסתכלת רגע לאחור, היית רואה שבסך הכל היה "ערב פסח", ואחר כך "פסח", והגענו גם ל"אחרי פסח" - והמשפחה הגרעינית עודנה איתך, ב"ה, ויש לך ביצים וגם נייר טואלט, גם לחם וגבינה, מלפפון ועגבנייה.

אבל את נאנחת, כי גם אם הצרה שלך לא הכי גדולה, את לא מתנחמת בזה שלאחרים קשה יותר, כי זה לא מנחם. וגם כי הבלגן מסתיר לך את הילדים המתוקים שלך, ואת החלקים הטובים שנמצאים בבית ובמצב.
 
המציאות נראית לך מוזרה ונוראה. ואני לא מתכונת לנגיף, שהוא באמת נורא ואיום, אני מתכונית לזה שהילדים בבית...

מחכים שהמצב יחזור להיות "נורמלי".

ומה זה נורמלי?

ה"נורמלי" שאליו התרגלנו כל-כך, זה מצב בו אנחנו מופרדות מבני המשפחה, מגדול ועד קטון, רוב שעות היום.
 
אז עד להודעה חדשה המצב הוא שהילדים בבית. אפס הפרדה.
 
אפשר להמשיך ורק לחכות שהדברים ישתנו, כי "די כבר, אי אפשר", ואפשר לנסות למצוא גם בתוך הבלגן את החלק הטוב והמהנה.
 
כי ב"ה יש כל כך הרבה השגחה פרטית. יש לך משפחה, ואת מלאת עשיה. יש לך קורת גג, יש אוכל ויש קלוריות עודפות שיעידו.

יש כל-כך הרבה "יש".

אבל אם יש עוד הרבה "יש" של מריבות, ניירות גזורים, מיטות פתוחות מערב עד בוקר ומבוקר עד ערב, צריך להיות ערניים מאוד כדי למצוא דווקא את ה"יש" החיובי.

השאלה אם עוד יש כוח...
 
הדיכאון מסוכן יותר מהנגיף, והשלכות שליליות יכולות להיות גרועות מההדבקה.

מדי בוקר, בכמה הרגעים שאת מקדישה לברכות השחר, את יכולה לכוון במילים "פוקח עיוורים" - שהקב"ה יפקח לך ולמשפחתך את "עיני השכל", כדי שתוכלי לראות את הטוב, את חצי הכוס המלאה, את המשפחה הנהדרת, את הילדים שגדלים, את האישיות והסגנון של כל אחד, את ההנאה מהדברים הפשוטים ואמיתיים.

ושבעזרת "עיני השכל" תוכלי להתעלם ממה שצריך ולהתמקד בטוב, כי הוא קיים!

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com