ב-2019 יכולנו לשאול, מה קשור מה שקורה בבני ברק, אלי?

נועה ירון דיין התייחסה להשמצות הקשות בתקשורת כנגד הציבור החרדי. בראיון לערוץ 12 אמרה את הדברים האלה:

קשה היה לי לשמוע השבוע את מה שהוטח כנגד הציבור החרדי.

הם יגמרו לנו את המיטות. גם ככה הם חיים על חשבוננו, אז איך הם מעזים להיות לא ממושמעים כשאנחנו במצב חירום.

הם הדביקו אותנו, הם יגמרו אותנו, מה הם לא מבינים?

אז תנו לי להגיד לכם משהו. הדיבורים האלה הם כל כך 2019. הם דיבורים של פעם.

ב-2019 יכולנו להרשות לעצמנו לא לראות ולא לשמוע מה קורה מעבר למחסומים, כל סוגי המחסומים.

יכולנו להרשות לעצמנו לדמיין, בטעות, אגב, שחלוקה ל"אנחנו" ו"הם" היא משהו שאנחנו בכלל יכולים להרשות לעצמנו.

מה קשור מה שקורה בעזה, אלי? הרי אני תל אביבית, וממש לא סובלת מטילים. ומה קשור מה שקורה בבני ברק אלי? הרי אני מגבעתיים, ואני ליברלית וחילונית.

אנחנו יודעים הרי שפרפר שמנפנף בכנפיים שלו בצד אחד של העולם, יכול לחולל הוריקן בצד השני. וזה יפה, ופילוסופי, אבל תכל'ס, מה זה קשור אלי?

אז בוקר טוב ישראל, כל ישראל. להלן המצב הוא מאד מאד עדין. אפצ'י של מישהו בצד אחד של החברה הישראלית, יכול להדביק בית אבות שלם בצד השני של החברה הישראלית.

הקורונה לא עוצרת במחסומים. היא הגיעה מסין, היא דוהרת בעולם בלי הבדל דת, גזע ומין.

אולי זה בדיוק מה שהיא באה להגיד לנו. לכל אחד ואחד מאיתנו יש אחריות אישית שנוגעת לכולם.

החברה שלנו עדיין מחולקת, אבל הגיע הזמן להפנים – אנחנו כולנו על אותה רפסודה. אנחנו שטים על הגלים של אותו אוקיינוס, ואנחנו ערבים זה לזה.