על מה לא מוותרים בשמים? תשובתו המפתיעה של ה’חפץ חיים’

בחור ישיבה נסע מישיבתו בליטא אל ביתו, ובדרך עבר דרך ראדין, על מנת לקבל ברכה מה'חפץ חיים'. בהיותו ברכבת, פגש באדם הדור פנים ושאלו לאן הוא נוסע. "לראדין", אמר הבחור. "גם אני נוסע לראדין", השיב האיש, ופתח בשיחה אשר במהלכה הובהר לבחור כי בן שיחו הינו רבי צבי לוינסון זצ"ל, חתנו של ה'חפץ חיים'. ביקש ממנו הבחור שיכניס אותו לשיחה וברכה אצל ה'חפץ חיים'.

כאשר הגיעה הרכבת לראדין היתה השעה מאוחרת מאוד. רבי צבי לוינסון הזמינו לביתו. הוא הכין לו ארוחה חמה ומזינה, והציע לו מיטה לשינה.

עייף ומותש מטלטולי הדרך, כאשר בחוץ שרר קור מקפיא עצמות, נכנס הבחור למיטה והתחמם תחת השמיכה החמה. לפתע נזכר כי עדיין לא התפלל תפילת ערבית. "כה קשה לצאת מהשמיכה החמה אל הקור המצמית", הרהר הבחור, והחליט כי יישאר להתחמם מעט מתחת השמיכה, ואחר כך יקום אל הקור המצמית ויתפלל תפילת ערבית.

עייפותו גברה, והוא שקע בשינה עמוקה שנמשכה עד הבוקר... כשהקיצו ר' צבי לתפילת שחרית, ותפילת ערבית של אמש פרחה כליל מזיכרונו.

לאחר התפילה שחרית ואכילת פת שחרית, לקחו ר' צבי אל חמיו, גדול העולם ה'חפץ חיים'. בטרם הספיק הבחור לפתוח את פיו אמר לו ה'חפץ חיים': "בעבר, כאשר הייתה עשירות גדולה ברוסיה, לו היה נופל לאדם מטבע של כסף מכיסו לא היה טורח להתכופף ולהרימה. אך בימים אלו, שהעשירות פחתה והעניות תפסה את מקומה, אם ייפול לאדם אף פרוטה של נחושת תיכף ימהר לחזר אחריה ולהשיבה אליו. כי במצב כזה, אף סכום פעוט לממון רב ייחשב".

התפלא הבחור מאוד, מה כוונת ה'חפץ חיים' בדבריו? מדוע יספר לו עתה סיפורי מעשיות?

ה'חפץ חיים' המשיך בדבריו: "כשהיו ישראל על אדמתם ובית המקדש על מכונו, כהנים בעבודתם, לוויים בדוכנם וישראל במעמדם – כביכול היתה עשירות בעולם העליון – אולי לא היתה נחשבת כל כך תפילת מעריב של בחור פלוני. אולם עתה בימינו, כשהחושך יכסה ארץ ונתמעטו שומרי התורה והמצוות, וכביכול יש עניות ומחסור בעולם העליון, הרי אפילו תפילה אחת של בחור יש לה חשיבות גדולה ולא מוותרים עליה בקלות בשמים"...

מיד נזכר הבחור בתפילת ערבית ששכח אמש, והבין את שאמר ה'חפץ חיים' ברוח קדשו…

הרב חגי צדוק על כוחו של המעשה הבודד: