היום: 31 שנה לפטירתו של חכם הרב יהודה צדקה זצ"ל

הערב (ראשון, י"ב בחשוון) חל יום ההילולא ה-31 של רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף. במהלך היום יעלו המונים לפקוד את ציונו בבית העלמין סנהדריה בצומת בר אילן בירושלים.

הרב יהודה יהושע חיים צדקה זצ"ל (ג' בשבט ה'תר"ע – י"ב בחשוון ה'תשנ"ב) היה ראש ישיבת פורת יוסף (יחד עם הרב בן ציון אבא שאול), היה רב ספרדי בעל השפעה רבה מאוד, ובין מייסדיה של רשת מעיין החינוך התורני, ופעל להחזיר עטרה ליושנה.

בין תלמידיו נמנים גדולי העולם הבאים: הרב בן ציון אבא שאול (שכיהן עמו בראשון הישיבה), בן אחותו הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו, הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, והרב יהודה מועלם - ענקי רוח שהותירו מורשת עצומה על עולם התורה הספרדי.

הרב יהודה העמיד אלפי תלמידים, היה גאון בתורת הנגלה ובתורת הנסתר. באישיותו היה עניו וצנוע, אך עמד בתוקף על קדושת התורה וכבוד שמים. עבודת התפילה שלו היתה ידועה בהשתפכות הנפש שבה. חכם צדקה מסר את נפשו להצלת ילדי העולים מחינוך של כפירה.

מסופר כי היה מעשה בילד פעוט תושב אחת השכונות בירושלים, ובית הספר היחידי שפעל בשכונתו היה בית ספר של הקונסרבטיבים. כאשר שמע על כך חכם יהודה צדקה, הוא נרתם למשימה בכל חום נפשו.

לאחר שבמוסד החינוכי הקרוב סירבו לקבל את הילד, שיגר הרב יהודה מכתב למנהל. במכתבו ביקשה מאוד לקלוט את הילד, אך המכתב לא הועיל.

למחרת, קם הרב יהודה ויצא בשעה מוקדמת אל בית הילד. הוא לקח אותו בזרועותיו ונסע עמו אל בית הספר המיועד. המנהל, מבעד לחלון חדרו, ראה את חכם יהודה מגיע עם הילד. הוא נתמלא חרדת קודש, אך לא היה בו די אומץ להיות נוכח במקום. נטל אפוא את רגליו והסתלק.

הרב יהודה נכנס עם הילד אל הבנין, איתר במהירות היכן הכיתה המתאימה בשבילו, פסע לתוכה והציג את הילד בפני המורה הנדהם: "זה בני, אם תהיינה חס ושלום בעיות, פנו אלי"... גדול הדור חיפש עבור הילד כסא נוח, הושיב אותו במקום נוח, ליד חלון ופנה לביתו...

עוד מסופר על מנהל תלמוד תורה מפורסם, שבאחד הימים החליט להתפטר. את מעשה זה נימק בכך שהעבודה קשה עליו מאוד, ואשתו מבקשת שיפרוש מניהול התלמוד תורה. הרב צדקה חשש לעתיד התלמוד תורה, באין מנהל ראוי להחליפו. בלי לחוס על כבודו, הוא פנה ישירות לרעייתו של המנהל, ובשיחה קצרה שידל אותה שתסכים כי בעלה ימשיך לנהל את התלמוד תורה.

האישה חזרה הביתה, ואמרה לבעלה שהיא מסירה את התנגדותה. התפלא הבעל, ושאל אותה מה אמר לה הרב יהודה, שגרם לה לשנות את דעתה באופן מיידי.

השיבה האישה ואמרה ברעד: "הרב יהודה אמר לי את הדברים הבאים: ''בעוד ימים לא רבים עומד אני להפטר מהעולם, ואני מבטיח לך, שאם תסכימי שהבעל ימשיך בניהול תלמוד התורה שתינוקות של בית רבן מתחנכים בו לתורה ויראת שמים, אמליץ טוב בעדך במרומים"...

המנהל נרעד, ושמר את הדברים בליבו. ימים ספורים לאחר מכן, באשמורת הבוקר של יום ראשון י"ב בחשון תשנ"ב, נפטר הרב יהודה לבית עולמו. זכותו תגן עלינו.

מדבריו

חכם יהודה צדקה חיבר את ספר 'קול יהודה' - דרושים על פרשיות השבוע, חידושים על הש"ס ומאמרים. בספרו כתב הרב אודות גדלותם של מלמדי תינוקות. כה דבריו: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - אלו מלמדי תינוקות' - אפשר להסביר עוד כי המלמדי תינוקות נראים בעיני הבריות כקטנים כי המשרה שלהם לא כל כך גבוהה, אבל לאמיתו של דבר הם מעולים מאוד מאוד, כמו שאמר רבינו הקדוש על רבי חייא 'גדולים מעשי חייא' על שהיה מלמד תורה לילדי ישראל, וזוהי הזכות הגדולה שיכולה להיות, כמו שהכוכבים נראים בעינינו כקטנים, אבל לאמיתו של דבר, כל כוכב הוא עולם מלא, וידוע שישנם כוכבים גדולים שגודלם פי כמה מכדור הארץ". (שער האגדה, עמוד רע"ד)

עוד כתב הרב על חשיבותה של ארץ ישראל – רק כאשר לומדים ומקיימים בה את התורה. כה דבריו: "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה - ונראה לומר שידוע שהשמש המאור שלה הוא עצמה, ואילו הלבנה אין לה אור עצמי, רק מקבלת אותו מהחמה. ועוד ידוע שמשה רבינו נתן לנו את התורה ויהושע הנחיל לנו את ארץ ישראל. ורמזו כאן רבנינו זכרם לברכה שכמו שאין חשיבות ללבנה בלתי אור החמה המאיר אותה, כך ארץ ישראל שהנחיל לנו יהושע הדומה ללבנה, אין לה חשיבות ללא התורה". ('קול יהודה', שער האגדה, עמודים קס"ג- קס"ד)

עוד כתב הרב ועורר על החובה המוטלת על ההורים לדאוג שבניהם ילכו בדרך אבות. כה דבריו בספרו 'קול יהודה': "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי - המפרשים אומרים בדרך רמז כי קריאה כזאת מופנית לכל ההורים, לכל אב מישראל לחשוב 'כי איך אעלה אל אבי' שבשמיים, לאחר אורך ימים ושנים 'והנער איננו אתי' כלומר, שבניו אינם הולכים בדרכי אבות". (שער האגדה, עמוד קנ"ב)

כיצד העביר תלמידו של הרב יהודה צדקה את בנו לחינוך תורני, מבלי לפגוע בשלום הבית שלו?

כשחלה הרב יהודה צדקה את חוליו האחרון, הגיע לבקרו רבי בן ציון אבא שאול, ועודד אותו במילים הבאות.