הרב זמיר כהן - כשהצער גדול באמת, מרגישים אותו בחוץ

מסופר על אדם שבנו למד בבית-ספר שאינו תורני, בעקבות התנגדותה הנחרצת של אשתו. בצר לו פנה אל הרב יהודה צדקה זצ"ל ושאלו: "האם עלי להעביר את בני לחינוך תורני על אף שהדבר יפגע בשלום ביתי?".

שאלו הרב: "האם שגרת חייך היא כמו תמיד, אתה אוכל ושותה וישן כרגיל?".

משהשיב בחיוב, התפלא הרב ואמר לו: "כיצד אפשר להתנהל כרגיל, כשבכל יום בנך מקבל מסרים הנוגדים את אורח החיים היהודי, ומי יודע מה ייצא ממנו לבסוף?!" יעץ לו הרב לשוב לביתו ולהתאבל על מצבו.

שב האיש לביתו, הסתגר כאבל, חדל מלחייך, ומיעט באכילה.

מששאלה אשתו מה קרה לו ומה פשר עצבותו העמוקה, השיב לה: "אינני רוצה לריב אתך. אבל כל עוד בני אינו לומד בחינוך תורני אינני מסוגל להמשיך בשגרת החיים".

מששמעה זאת אשתו וראתה עד כמה צערו גדול, הבינה את חשיבות הדבר בעיני בעלה, וניאותה להסכים להעביר את הבן לחינוך תורני.

מסקנה: כדי לשכנע את הזולת בעל, אישה או ילד, במשקל הגדול של דבר מה בעינינו ובצער העמוק שנגרם לנו עקב התנהלותו השגויה, החצנת הכאב תועיל במקרים רבים הרבה יותר מהתרסה. התרסה גוררת מריבות והתבצרות כל צד בעמדתו, בעוד הבעת כאב מעוררת את הזולת להזדהות ולהתחשבות.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.