בפעם היחידה שלא שימש כש"ץ, נגלה אליו אביו בחלום והודה לו...

מצוות כיבוד הורים היתה טבועה בדמו של רבי שמואל צבי קובלסקי זצ"ל. עם כל זאת, שקל כל צעדיו במאזני ההלכה ובדיני קדימויותיה, כפי שלמד מרבו, מרן החזון איש זצ"ל.

היה זה בשנת אבלו על אביו. הרב קובלסקי הגיע לבית הכנסת הגדול, וביקש להתפלל לפני העמוד. הואיל והמניינים במקום רצופים זה אחר זה, וה'חיובים' רבים, יש ל'תפוס' תור לאחר 'עמוד' שאין מחכים לו עדיין, ולהמתין לידו עד שיסיים אותו מניין את תפילתו. עמד הרב קובלסקי ליד העמוד והמתין שיתפנה. בינתיים, צדה עינו קשיש אחד שסיים את תפילתו במניין קודם. הוא חלץ לאיטו את תפיליו וקיפל את טליתו, ועתה עמד וביקש ממאן-דהו שינחהו לביתו. אבל למי יש פנאי לכך בבוקרו של יום, כאשר הכל ממהרים להתפלל ולרוץ הלאה לעבודת יומם.

הזקן תולה עיניים מתחננות, ומושיט יד רועדת לאנשים מתחמקים. כשהבחין בכך הרב קובלסקי, התנתק מיד ממקומו שליד העמוד, ניגש אל הזקן והושיט לו בעדינות את ידו. הזקן אחז ונתלה בידו ברעדה, והחל משרך את דרכו לביתו.

דרך ארוכה הלכו, עקב בצד אגודל. דרך איטית ומתמשכת, כשהרב קובלסקי ממלמל 'יהא לעילוי נשמת אבי'... לבסוף הגיעו לביתו של הישיש. הוא הודה לרב קובלסקי נרגשות, אבל הרב קובלסקי לא סיים את תפקידו. ברוכים הצדיקים, שטובתם שלמה. הוא תמך בישיש במעלה המדרגות, מדרגה אחר מדרגה, עד שהביאו לדירתו. או אז פנה לשוב לבית הכנסת אל המניין האחרון, שמישהו כבר זכה לשמש בו כש"ץ. היתה זו הפעם היחידה שבה לא התפלל לפני העמוד בשנת החיוב.

באותו לילה, נגלה אליו אביו בחלומו. 'מוחל אני לך על כל התפילות לפני העמוד', אמר, 'ובלבד שתקיים במקומן כאלו מצוות'... ('אוצר כיבוד אב ואם').

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.