איי, נתקעתי! ואיך זה קשור למתן תורה?

אתמול חייכתי לעצמי.

עמדתי ליד הגדר שמפרידה בין ביתי לבין המדרכה, ושוחחתי עם שכנה, כשלפתע, מול עיני הופיעו שתי נשים שלא הכירו זו את זו, זו מצד ימין שלי וזו מצד שמאל.

הן הלכו זו כנגד זו, ובתחילה נראה היה שימשיכו ללכת כך, ככל האנשים, אבל אז, מה ראיתי?

שתי הנשים כמעט התנגשו זו בזו. באינסטינקט של שנייה קפצו שתיהן לצד שמאל, גם שם כמעט התנגשו זו בזו, ואז לקחו שתיהן ימינה, ושוב...

ההתנגשות הזו נוצרת רק על המדרכה. בכביש היא לא תקרה על פי רוב, כי שם החוקים נוקשים, וברור לכל כלי רכב היכן מקומו.

במקום שבו נוצרת פרצה, שם ישנה התנגשות חזיתית!

מתי לא ממשיכה להיווצר ההתנגשות? כשאחד הצדדים עיקש ואיתן בדעתו, ונשאר בכל מקרה בצד האחד. אז השני, בלית ברירה, מקבל על עצמו את הדין.

ישנם הורים ההולכים בצד אחד, הולכים עם האמת שלהם, ואז, גם אם נוצרת התנגשות לרגע, הם ממשיכים לעמוד על דעתם ומצילים בזאת את שני הצדדים.

ישנם הורים שמנסים ללכת בכוון מסוים, עד ההתנגשות. ברגע שמתנגשים, הם מיד מקפצים אל הצד השני ומוותרים.

אימא אחת רוצה לצאת לקייטנת אימהות, אבל הילד ממש לא רוצה שתלך, אז היא נשארת וזהו. מוותרת על צרכיה. מלמדת את הילד: אותי אפשר להזיז! שווה לך להמשיך להתעקש!

ברגע שאימא לא מוותרת, הילד מבין שאין לו ברירה אלא לקבל על עצמו את הדין, כמו אותו אדם שנשאר נטוע למקומו, כשנתקל על המדרכה בחברו. הוא אמנם היה עקשן, אבל בעקשנותו הציל את שני הצדדים מהתקלות חוזרת.

לא נעים להיות העיקש שמתעקש על שלו. אבל לפעמים זה הכרחי בשביל ההתנהלות התקינה.

אפשר לקרוא לזה "איתן בדעתו", "עומד על שלו", "מודע לגבולותיו", שאלו דברים מצוינים.

להיות עקשן זה לפעמים לא מתקבל טוב, כי כשאנו מתעקשים - גם האחר מתעקש. אז מה לעשות?

תורתנו הקדושה, תורת האמת והטוהר, מראה לנו כמה חשובים העקביות, הסייגים והגבולות, אבל יחד עם זה היא נותנת לנו יכולת תמרון והרבה מאוד גמישות מעשית ומחשבתית, שמועילה לנו בחיינו אנו, ובעיקר בגידול וחינוך ילדינו.

ואנחנו, ככל שנדע היכן להתגמש והיכן לעמוד כחומה בצורה, כך יוטב לנו.

אנחנו חייבים להתפלל, אבל באיזו הברה? זה היופי, ראו כמה הברות יש לתפילה, וכולן מקובלות. גם בתוך ההברה המקובלת ניתן לפזם ולשיר או להתחזן באופן שאנו מחליטים בעצמנו.

אנחנו חייבים לשמור שבת, אבל ראו כמה גוונים יש לשולחן השבת שלנו. כל משפחה שרה את הזמירות בצורה אחרת, כל משפחה שומרת על מנוחת השבת באופן אחר. כל משפחה מחליטה לעצמה איך תפאר את השבת, תרומם אותה ותחווה אותה.

אנחנו צריכים לשים כיסוי ראש, אבל כל עדה תעשה זאת באופן אחר. וגם באופן האחר, כל אישה תחליט לעצמה מה להניח על ראשה בדיוק, באיזה צבע, באיזה גוון ובאיזו צורה.

כן, אם עוברים את הגבול - מתחילה ההתגוששות. אך כל עוד אנו מוקפים בצווים ובסייגים – אנחנו בטוחים מפני כל התנגשות. וכיצד נעמוד בצווים, בסייגים ובגבולות הללו? באמצעות הגמישות.

גבול חד משמעי שאין לסור ממנו, וגמישות במקום שמותר, זה קוד המשחק. משחק החיים. משחק החיים היהודיים.