מבחן האמונה: כשהפרנסה בקשיים והעסק מתמוטט

נִסְיוֹן הָעֹשֶׁר קָשֶׁה מִנִּסְיוֹן הָעֹנִי, אוֹמְרִים חֲזַ"ל. הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הַמְקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ הֲלֹא הִיא לֵב נִשְׁבָּר, וְכַנֶּאֱמָר: "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב". וְכַמָּה רָחוֹק הֶעָשִׁיר וּבַעַל עֵסֶק מִשִּׁבְרוֹן לֵב. וּלְעֻמָּתוֹ כַּמָּה קָרוֹב הֶעָנִי, אוֹ הַיּוֹרֵד מִנְּכָסָיו לְלֵב נִשְׁבָּר. כָּל עַזּוּתוֹ וְגַאֲוָתוֹ נִדְעֶכֶת, וְנַעֲשֶׂה אָהוּב לַה'.

כַּמּוּבָן, כָּל זֶה אִם יוֹדֵעַ לְנַצֵּל אֶת מַשְׁבְּרוֹ לְטוֹבָה, וְלֹא לִבְעֹט בְּיִסּוּרָיו.

וּבִפְרָט כְּמוֹ כֵן יֵשׁ כָּאן כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת הַתְּלוּיָה בַּיִּסּוּרִים בָּאֹפֶן הַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִים חֲזַ"ל (שמ"ר, לא, יא) כָּל הַיִּסּוּרִים בְּכַף מֹאזְנַיִם אַחַת, וְהָעֹנִי בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אִם כֵּן, בָּזֶה מִזְדַּכֵּךְ וּמִתְנַקֶּה מֵעֲווֹנוֹתָיו. זְמַנּוֹ יוֹתֵר מְאַפְשֵׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, לַעֲסֹק בַּמִּצְווֹת, וּלְמַלֵּא חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הֶעָשִׁיר וְהַמַּרְבֶּה בָּעֲסָקִים, אוֹבֵד הוּא אַחַר מָמוֹנוֹ.

וּלְגַבֵּי שִׁפְלוּתוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, בְּעִקְּבוֹת עָנְיוֹ אוֹ יְרִידָתוֹ מִנְּכָסָיו, יִתְבּוֹנֵן בַּמֶּה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּקֶטַע קוֹדֵם, שֶׁלֹּא מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם מַחְשִׁיבִים, כֵּן הִיא מִדַּת חֲשִׁיבוּת אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאִם בְּנֵי אָדָם מַחְשִׁיבִים אֶת הֶעָשִׁיר וּמְבַזִּים אֶת הֶעָנִי, אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא זֶהוּ בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ.

אֵין שׁוּם טֶבַע וּמִקְרֶה בָּעוֹלָם

וְאַף אָדָם שֶׁנָּהַג יָפֶה בְּצִדְקוּת וַחֲסִידוּת בִּזְמַן עָשְׁרוֹ, אַל יִצְטַעֵר כְּשֶׁנִּטַּל מִמֶּנּוּ עָשְׁרוֹ, וְהוּא עַל פִּי מַה שֶּׁאָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים", שֶׁכְּשֶׁסְּטוּדֶנְט מִשְׁתַּלֵּם בְּמִקְצוֹעַ מְסֻיָּם, עוֹבֵר לִלְמֹד עוֹד מִקְצוֹעַ, וְאִם הִשְׁתַּלַּמְתָּ אַתָּה וְעָמַדְתָּ בְּנִסְיוֹנוֹת הָעֲשִׁירוּת, רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַשְׁלִימְךָ בַּעֲמִידָה בְּנִסְיוֹן הָעֹנִי, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מֻשְׁלָם בְּכָל סוּגֵי הַנִּסְיוֹנוֹת, וְהַכֹּל תָּלוּי בְּגִלְגּוּלָיו וּבְתִקּוּנֵי נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם. וְהַחַי בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, וְיוֹדֵעַ שֶׁה' מַנְהִיגוֹ וְאֵין שׁוּם טֶבַע וּמִקְרֶה בָּעוֹלָם, אֵין מְאֻשָּׁר כָּמוֹהוּ. וּרְאֵה עוֹד בְּסִפְרֵנוּ "נֶחָמַת יִשְׂרָאֵל" עמ' סא, בְּעִנְיָן מַעֲלַת הָעֲנִיּוּת.

וּבִפְרָט בְּסוֹף הַיָּמִים, מוּבָא עַל כָּךְ בְּתִקּוּנֵי זֹהַר שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף הַיָּמִים, וְהַקָּבָּ"ה יָמִיר לָהֶם אֶת עֹנֶשׁ הַמִּיתָה הַמַּגִּיעַ לָהֶם מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתֵיהֶם בְּעֹנֶשׁ הָעֹנִי וּבְכָךְ יִנָּצְלוּ מִמָּוֶת וּמִיִּסּוּרֵי גּוּף וְנֶפֶשׁ אֲחֵרִים. וְהֶאֱרַכְתִּי בָּזֶה בְּפֶרֶק מְיֻחָד לְנוֹשֵׂא זֶה בְּסִפְרִי הַנִּקְרָא "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא".

פַּעַם הֶאֱרִיךְ הָרַב שִׂמְחָה זִיסְל, הַסַּבָּא מִקֶּלֶם, בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּבֵינְתַיִם בָּא אֶחָד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ. הָאִישׁ חִכָּה עַד בֹּשׁ וְהָלַךְ לוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁסִּיֵּם הָרַב שִׂמְחָה זִיסְל תְּפִלָּתוֹ סִפְּרוּ לוֹ עַל הָאִישׁ. עָנָה בִּמְנוּחָה וְאָמַר: אִם הוּא צָרִיךְ לִי- הֲלֹא יָבוֹא בַּחֲזָרָה, וְאִם נֹאמַר שֶׁלְּטוֹבָתִי הוּא בָּא, אָז גַּם אֵינֶנִּי מִצְטַעֵר. כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם טוֹבָה זוֹ אֲמִתִּית הִיא וְנִגְזְרָה עָלַי, הֲרֵי הִיא לֹא תִּמָּנַע מִמֶּנִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, וְהַהוּא שֶׁהָלַךְ וְלֹא הָיְתָה לוֹ סַבְלָנוּת לְחַכּוֹת, סִימָן שֶׁאֵין זֶה לְטוֹבָתִי הָאֲמִתִּית. (מגדולי המוסר דנוברדוק)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.