כמה נעים לחנך ילדים שהם "גלאט כושר". אבל מי צריך אותנו באמת?

התמודדתי השבוע עם בעיה מסוימת עם אחת הקטנות שלי בבית הספר, ואני כותבת עכשיו ממש מהלב שלי דווקא למורים למורות... למנהלים למנהלות ולכל מי שעוסק במלאכת הקודש של חינוך הילדים.
במגילת רות, כשרות מגיעה לבועז שיגאל אותה, שבעצם יתחתן איתה, יקיים מצוות ייבום ויעמיד זכר למחלון, בועז מוכן - אבל לפני כן הוא אומר לה שיש גואל קרוב יותר. אחיו הגדול. קוראים לו טוב. ו"אם יגאלך טוב יגאל"...  אם טוב ירצה לגאול אותך, הוא קודם לי. אבל אם הוא לא ירצה - אני אגאל אותך... טוב לא מעוניין לגאול את רות. טוב לא רוצה בעיות. הוא לא רוצה להסתבך עם ההלכה... כתוב הרי שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם, ורות הרי מואביה... טוב לא מתעסק עם בעיות. הוא גם לא מנסה לפטור אותן. הוא מעדיף חיים "גלאט כושר". שיהיה רק מהדרין מן המהדרין, ומה שלא מספיק מהודר - זה לא בשבילו.
בועז, לעומתו, הופך את העולם. הוא מחפש את הפתרון. נכון שזה לא הכי מושלם... היא גיורת, וצריך לבאר את ההלכה ולבדוק את הדברים ולרוץ לפוסקים. אבל הוא עושה את זה ומתחתן איתה, וזוכה להיות האבא של המלכות ממנו יוצא דוד המלך. הוא זוכה.
טוב לא זוכה לכלום.

כמה טוב ונעים וכיף לחנך ילדים שהם "גלאט כושר". הילדים החלקים האלה. המושלמים האלה. אלה שהולכים בתלם. לומדים יפה. מתנהגים למופת.
וכמה לא פשוט לחנך. לטפל. לעסוק בילדים שהם קצת מורכבים... כמה קשה עם אלה שעושים לנו בית ספר... אלה שהם לא בדיוק גלאט ומהדרין... אלה שצריך להתאמץ ולהזיע בשבילם, ולמצוא את הדרך לתוך לבם.
מורות, מנהלים, מלמדים - הילדים האלה הם אלה שצריכים אתכם באמת. הם השליחות האמיתית שלכם. לא לפחד להתמודד עם הבעיות בחינוך, כי זה התפקיד באמת, ושם נמצא השכר האמיתי שלכם, במיוחד בימים האלה שהם ימות המשיח.
בורא העולם בחר בכם לתפקיד הזה. לשליחות הזו עם ילדי ישראל. וזו זכות. זו באמת זכות.

כשיבוא המשיח, הדבר הראשון שהוא יעשה זה סדר. הוא ישים כל אחד במקום הראוי, הנכון והמתאים לו. ובינתיים... עד שיבוא גואל אני מתפללת - הלוואי שכל מי שעוסק בחינוך רק יבין... יבין את גודלו ועוצמתו של התפקיד שניתן לו משמיים. רק עצם ההבנה הזו תהיה גאולה לילדי ישראל.