מבחן האמונה: אני רעב. למה סיר האוכל ריק?

מֹשֶׁה, אִישׁ יְרֵא שָׁמַיִם, אִישׁ אֱמוּנָה, אִישׁ יְגִיעַ כַּפַּיִם הֶעָמֵל וְטוֹרֵחַ לְפַרְנָסָתוֹ בִּיגִיעָה וְעָמָל מְפָרֵךְ וְקָשֶׁה, אוֹתוֹ יוֹם הָיָה מֹשֶׁה רָעֵב בִּמְיֻחָד, כִּי יָצָא לַעֲמָלוֹ לְלֹא אֲרוּחַת בֹּקֶר כָּרָאוּי, וְהָעֲבוֹדָה בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיְתָה קָשָׁה בִּמְיֻחָד, מְיַחֵל וּמְצַפֶּה מֹשֶׁה אֵימָתַי כְּבָר יַגִּיעַ לְבֵיתוֹ, הֲלֹא בְּבֵיתִי אֵשֶׁת חַיִל עִם מַעֲשֵׂי יָדַיִם לְהִתְפָּאֵר שֶׁיָּדָהּ רַב לָהּ בְּבִשּׁוּל טָעִים וּמְהַנֶּה.

מוֹנֶה מֹשֶׁה אֶת הַשָּׁעוֹת אֵימָתַי יַגִּיעַ הַבַּיְתָה, וִימַלֵּא אֶת רַעֲבוֹנוֹ מִתַּבְשִׁילֶיהָ הַמְשֻׁבָּחִים שֶׁל אִשְׁתּוֹ.

הִגִּיעַ הַזְּמַן, מַגִּיעַ מֹשֶׁה דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת, פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מְחַכֶּה שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ לְרֹב רַעֲבוֹנוֹ, עֵינָיו רוֹאוֹת אֶת רַעְיָתוֹ יוֹשֶׁבֶת לָהּ עַל הַכֻּרְסָא וְקוֹרֵאת סֵפֶר, שָׂמֵחַ הוּא עַל אִשְׁתּוֹ הֶחָרוּצָה שֶׁהִסְפִּיקָה כְּבָר לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין הַכֹּל כָּרָאוּי וְיֵשׁ לָהּ עוֹד זְמַן לִקְרֹא סֵפֶר...

נִכְנָס הוּא לְמִטְבָּח רוֹאֶה עַל כִּירֵי הַגָּז סִיר גָּדוֹל, בְּשִׂמְחָה וּבְתֵאָבוֹן נִגָּשׁ הוּא לִפְתֹּחַ אֶת מִכְסֵה הַסִּיר לִרְאוֹת אֶת תְּכוּלָתוֹ הַמְדֻשֶּׁנֶת עֹנֶג, וְהִנֵּה מַעֲלֶה אֶת הַמִּכְסֶה מַבִּיט בַּסִּיר, וּמָה רוֹאֶה הוּא... אֶת פַּרְצוּפוֹ וְתוּ לֹא... סִיר נָקִי וּמַבְרִיק כְּמַרְאָה...

אֲבָל מֹשֶׁה יְהוּדִי שֶׁעוֹבֵד עַל אֱמוּנָה, מִיָּד מֵרִים עֵינָיו לַמָּרוֹם, וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁמַּצָּב זֶה שֶׁאֲנִי בּוֹ עַתָּה לְלֹא אֲרוּחַת צָהֳרַיִם וְעִם רְעָבוֹן נוֹרָא, זֶהוּ מֵהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁלְּךָ, אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים אַף אֶחָד, וְכַמּוּבָן לֹא אֶת אִשְׁתִּי הַיְקָרָה, מַאֲמִין אֲנִי שֶׁהַיּוֹם לֹא מַגִּיעַ לִי לֶאֱכֹל אֲרוּחָה דְּשֵׁנָה וּמְעַנֶּגֶת, וּמְכַבֵּד אֲנִי אֶת רְצוֹנְךָ- רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֶסְתַּפֵּק בְּמִינֵי מְזוֹנוֹת וְכוֹס חַמִּין וְתוּ לֹא... הַסִּיר הָיָה רֵיק מֵאֹכֶל, אוֹמֵר מֹשֶׁה, אוּלָם לֹא אֶתֵּן שֶׁגַּם אֲנִי אֶהֱיֶה רֵיק מֵאֱמוּנָה, אֲנִי אֶשָּׁאֵר מָלֵא בֶּאֱמוּנָה...

וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן,

כַּמָּה נָחַת רוּחַ עָשָׂה מֹשֶׁה בָּזֶה לְבוֹרְאוֹ, הֲלֹא קָרְבַּן רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' הִקְרִיב עַתָּה מֹשֶׁה, זָבַח אֶת רְצוֹנוֹ, כֶּבֶשׂ אֶת כַּעֲסוֹ וְזַעֲמוֹ, וְהִתְבַּטֵּל לִרְצוֹן ה' בֶּאֱמֶת, זֶהוּ יְהוּדִי מַאֲמִין בֶּאֱמֶת...

* * *

עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ (דברי הימים א' טז, כז) אֵצֶל מִי אָנוּ יְכוֹלִים לִמְצֹא "עֹז וְחֶדְוָה" הַיְנוּ מִדַּת הַשִּׂמְחָה?

"בִּמְקוֹמוֹ" אֵצֶל הָאָדָם שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְהַמְּקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא מַאֲמִין שהשי"ת הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמַשְׁגִּיחַ עַל הַכֹּל בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, אָדָם זֶה שָׁרוּי תָּמִיד בְּשִׂמְחָה. (נר ישראל- רוז'ין)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.