חינוך ילדים
"הם צוחקים ואני בוכה" - מילים של ילד
הדבר היחיד שאנחנו רוצות לעשות בתור אימהות שאכפת להן מהילדים שלהן, מה"בן אדם לחברו" שלהם, הוא שהילד או הילדה שלי לא יהיו שותפים למצבים כאלה
- יוכי דנחי
- י"ט אדר א' התשע"ט
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)"אני בוכה כשאנשים צוחקים".
כך כתב בנג'מין גי'רו - ילד עם לקות לצד האוטיזם, בן 10 מניו יורק, בכתבה שהתפרסמה השבוע.
בשירו מתאר בנג'מין גי'רו איך מרגיש ילד עם לקות, איך זה להיות שונה ואחר משאר ילדים. הוא מתאר את הקולות המתלחששים סביבו, את הכאב הפנימי שהוא חווה, את השוני והזרות.
כשקראתי את הכתבה הזו, התרגשתי כמו אלפי אנשים ברחבי העולם שקראו והתרגשו.
עם זאת, מיד עלתה בי מחשבה, שהרי כדי להיות דחוי ולהרגיש כאוב, מוזר ובודד, לא צריך להיות אוטיסט או עם לקות כזו או אחרת. יכול להיות גם ילד נורמלי לחלוטין, אך דחוי ולא מקובל בחברה.
גם בהיותי גננת, לפני שנים, וגם כיום, כאמא לילדים ב"ה, לא פעם אני נתקלת במקרים או שומעת על ילדים שמרגישים בודדים, עצובים ודחויים. אין מי ששומע את הצעקה והכאב שלהם, ואף אחד לא כותב עליהם כתבות מיוחדות...
ישנם לא מעט ילדים שמרגישים דחויים בחברה, לא מקובלים מסיבות שונות ומשונות, והם בעצמם לא תמיד מבינים למה. הם רק מרגישים את השנאה מסביב, את ההתלחשויות ואת הבדידות הקשה.
להיות ילד ככול הילדים ולהרגיש שונה ודחוי - לא פחות כואב, ואפילו יותר!
לפני מספר שבועות הגיעה אלי אמא לילד בן 11, שבני כיתתו נידו אותו, עשו עליו חרם, לא מעוניינים לשחק אתו - והוא אפילו לא יודע למה...
הילד כבר שבוע יושב בבית ולא רוצה להגיע לכיתה. למה? כי אין לו מה לעשות שם.
כמה ילד יכול לסבול הקנטות, ביזיונות, דחיה, הרגשת בדידות קשה של "לא רוצים לשתף אותי, לא רוצים להתחבר אלי, מעליבים אותי" וכו'?
אני לא אוכל לתאר לכן במילים כמה סבל הורה יכול להרגיש כשמדובר בבן שלו. כמה כאב אמא כזו חווה כשהילד שלה דחוי ובודד.
במקרה הזה מדובר בילד שהגיעו מים עד נפש והוא לא יכל לסבול יותר. תחשבו כמה מאות ילדים דחויים ובודדים ישנם שמסתובבים בלי לספר על הכאב שלהם ומבלי לשתף אף אחד... כמה הנפש שלהם פצועה וכואבת...
ברוך ד', בסייעתא דשמיא, עזרנו ביחד לילד הזה להתגבר על הכאב העצום הזה. האם למדה כיצד להתמודד וכיצד להגיב על מנת לגרום לו לקבל את הביטחון בעצמו ובמה שהוא, לחזור לכיתה וגם להיות חבר של כולם ולא דחוי. בצד ובמקביל עשינו עבודה עם הילד, כדי לשחרר ממנו אמונות שקריות קשות שהאמין בהן, ושיצרו את המצב סביבו.
אך לא זה העניין....
הרגשתי צורך עז לכתוב דווקא אליכן, אימהות יקרות, מכיוון שאני בטוחה שאף אמא בעולם לא הייתה רוצה לחוות כאב עצום כזה.
הדבר היחיד שאנחנו רוצות לעשות בתור אימהות שאכפת להן מהילדים שלהן, מה"בן אדם לחברו" שלהם, הוא שהילד או הילדה שלי לא יהיו שותפים למצבים כאלה, ואם זה קיים - לדעת כיצד לעצור את זה ואפילו שיקרה בדיוק ההיפך, שלילדים שלנו תהיה רגישות מיוחדת למקרים כאלה, ואולי אפילו למנוע אותם.
איך אפשר לעשות את זה?
- תספרי לילדים שלך סיפורים על מקרים ששמעת או ראית (אפילו על ילדים עם מוגבלויות). תארי להם מה חווה ילד כזה, כמה הוא יכול להיות בודד ומסכן – ברוב המקרים שאני אישית נחשפתי אליהם, נוכחתי לגלות שהילדים מהצד לא מדמיינים לעצמם מהו הנזק שיכול להיגרם מהשפלות וביזיונות מהסוג הזה וכמה יש בידם למנוע זאת.
- אם בנך / ביתך באים ומספרים על מקרה דומה שקורה בכיתתם, תשמעי, תתענייני ותנסי בחכמה להסיט את נושא השיחה לכך שבנך יחשוב וטיפה ירגיש מה היה קורה אם הוא היה בנעליים של חברו, וממילא הוא זה שהיה חווה את אי הנעימות הגדולה שבכך. זה עצמו יגרום לו להצטער מכך ולהתחרט על מעשיו.
- אחרי שנכמרו רחמיו של בנך על חברו, נסי להציע לו הצעות ועצות כיצד ניתן לעזור לאותו חבר דחוי ומאידך כיצד לבוא בדרכים טובות לחבריו האחרים ולהרחיקם ממעשיהם.
- חג פורים קרב ובא. מצוות משלוחי מנות יכולה לקרב לבבות מאד. הציעי לילדיך שחוץ מלתת משלוח מנות לחברים הטובים, יבחרו עוד ילד אחד נוסף שאין מי שחושב עליו כל כך, ושיתנו גם לו - ובכך ירוויחו מצוה גדולה ואמתית בוודאי.
- עצה חשובה ששמעתי מגדול המורים בחינוך הרב יחיאל יעקובזון שליט"א, שהדרך היחידה לתקן הרגלים של סור מרע - זה בעשה טוב. הגידי לילד/ה שלך להגיד אפילו רק בוקר טוב לילדה אחת ביום, אבל להרגיש את הכיף והטוב ממה שהיא עושה. כשהיא תהנה מהמצווה הזו ותרגיש כיף, השלב השני הוא לחפש את הילד/ה שהכי בצד, ולעשות את זה איתה. אותה לשמח ודווקא אליה להתייחס.
זה מה שאת יכולה לעשות כאמא, כדי לעזור לילדים שלך לשמור על עצמם ועל הנפש שלהם מהשפעות של חברה וגם להרגיש טוב עם עצמם. הרי ככל שלא תעלי בדעתך שבנך יכול להתנהג כך, להשפיל, להקניט עד כדי חרמים ונידוי, בנך יכול להיות מושפע מחברים אחרים שעושים זאת. כדי להגן עליו מההשפעה הזו יש ביכולתך לכוון אותו ולתמוך בו עד כדי כך שהוא יוכל לעצור את זה ולמנוע זאת.
בהצלחה!
יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il