להודות בטעות: גבורה או חולשה?

אחד הסממנים של חנוכה הוא ניצחון המלחמה ביוונים. מלחמה שבה ניצחו מעטים את הרבים, חלשים את הגיבורים.

בחיי היום יום, מיהו החלש? מיהו הגיבור?

כמו שחז"ל מלמדים, איזהו גיבור הכובש את יצרו. גבורה וחולשה ביהדות היא לא פיזית. היא גבורת הנפש. ומה כל זה קשור בהתנהלותנו מול ילדינו?

1. את טורחת ומכינה. נהנית בדרך כלל מההכנות לקראת שבת. חשוב לך לכבד את השבת במאכלים טעימים גם אם אין אורחים או ילדים נשואים שמגיעים. אז מה שונה הפעם מפעמים אחרות? אותם מאכלים, אותם מגדנות רק מצב הרוח שונה. על מה ולמה המתח? הזמנים האלה, בהם את מתוחה יותר, הם כשהילדים הנשואים מגיעים. הכלה מלחיצה אותך במיוחד. מה היא תחשוב עליך כעקרת בית? איזה ציון תקבלי ממנה על הנהגת הבית? כחמות, ממרומי גילך, את מרגישה צורך להרשים בידע, להפגין מקצועיות. צברת כבר ניסיון רב בחיים שלך מאז תחילת דרכך ככלה צעירה בעצמך. כל טעות או מעשה לא מושלם עלול להוריד אותך מהקתדרה שעלית עליה בעמל רב. רק המחשבה על טעות שעלולה לקרות מול כלתך גורמת לך להסמיק מרוב בושה. את שמה לך רף גבוה, בלתי ניתן להשגה כבן אנוש.
2. כן, כבני אנוש אנחנו טועים. בוודאות גמורה. "שבע ייפול צדיק וקם", אמרו חז"ל. אין בכך בושה. יש בכך אנושיות. טעויות מקדמות אותנו, אם נשכיל ללמוד מהן מה כדאי לעשות בפעם הבאה וממה כדאי להימנע. טעויות מחשלות אותנו, אבל ההתייחסות שלנו לטעויות, מחלישה אותנו, גורמת לנו למתח. הרצון להסתיר ולהעמיד פנים שאנחנו לא טועים אינו מצביע על גבורה. זה בא מתוך חולשה.
3. בשביל להודות בטעות עלינו לעבור תהליך לא פשוט. הודאה בטעות מעידה עלינו שאנו לא מושלמות. להודות בטעות זה לקחת אחריות על מעשינו במקום להאשים את הסביבה שלנו בהתנהלות לא נכונה. להודות בטעות זה מעשה שמעיד על גדלות וגבורה. זה בשום אופן לא ביטוי של חולשה, כי כאמור, זה בלתי נמנע בחיים ובהתקדמות שלנו.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הנחייה לסבתא שהיא גם אימא וגם חמות, ויועצת מוסמכת בשיטת מח אחד saralangzam@gmail.com