האיש הזועם 'עטף' את המכונית החדשה בשיכבת ביטון...

נוכחנו לדעת משאלתנו עד להיכן יכולה להוביל מידת הכעס, המביאה לידי עבירות קלות וחמורות[1], עד לביזיון נורא של שם ה' יתברך.

ורבינו המשנה ברורה (סי' קנ"ו סק"א) כתב: "הכעס - יתרחק ממנה עד קצה האחרון, והזהירו חז"ל הרבה עליה", שמלבד שהרגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא[2], עוד נזקיה רבים ונוראים. כך נוכל גם ללמוד מהסיפור שלפנינו שאירע לאחרונה:

 מעשה שהיה באדם רתחן וגס רוח, שהפיל חיתתו על כל סביביו. בכל ערב בשובו ממלאכתו נוהג הוא להחנות את משאיתו הגדולה, שהיתה משמשת ליציקת ביטון, במתחם החניה הרחב שמתחת לביתו. אוי לו למי שרק העז להנות בסמוך לחניית האיש, משום שהזהיר ואיים על כל התושבים בשכונתו שאף בחניות הקרובות אין לחנות, משום שהדבר יקשה עליו מלהיכנס לחניה שלו בנוחות...

ויהי היום, הגיע מיודענו לביתו, ונדהם לגלות רכב זר, חדש ונוצץ, חונה לא פחות ולא יותר מתחת לביתו, בחנייתו הפרטית! חמתו של האיש בערה בו. עלי כעת לעשות מעשה, למען יראו כולם וייראו, חשב בליבו. לשרוף אמנם איני יכול, שהרי יביא הדבר אף לשריפת ביתי... אך רעיון מבריק אחר עלה במוחו. מה עשה? התקרב עם משאית המלט עד לרכב המפואר, ופשוט החל 'לצפות' את הרכב בשיכבת ביטון!!! רק כאשר דאג כי הרכב כוסה כולו מכל צדדיו, פנה האיש להיכנס לביתו.

פתח את הדלת ונכנס, והנה הבית היה כולו חשוך משום מה... הדליק האיש את האור, ולפתע הקהל הרב פצח בשירה. היו אלו בניו שערכו עבורו 'מסיבת הפתעה', לרגל יום הולדתו, ומיד מיהרו להגיש לו את המתנה הגדולה... את מפתח המכונית החדשה שרכשו עבורו... 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.