הרב יצחק זילברשטיין

קנה עליה בחמישים שקלים ורוצה למכרה בחמש מאות

מידי שנה נוהג ראובן לעלות לתורה בקריאת "ברכת כהנים" שבפרשת נשא, וטען כי זו סגולה נפלאה, ובטוח כי בזכותה מתברך ומצליח כל השנה. נוהג היה הגבאי להכריז במכירת העליות "עליית ברכת כהנים"

אא

מידי שנה נוהג ראובן לעלות לתורה בקריאת "ברכת כהנים" שבפרשת נשא, וטען כי זו סגולה נפלאה, ובטוח כי בזכותה מתברך ומצליח כל השנה. נוהג היה הגבאי להכריז במכירת העליות "עליית ברכת כהנים", ומיד היה ראובן קופץ ומתנדב. שאר המתפללים לא העזו 'להתחרות' עמו ביודעם כי לא יוותר על העליה.

והנה, בשבת קודש פרשת נשא בשנת תשס"ח, הגבאי הראשי לא הגיע ולכן 'גבאי המשנה' ניהל את המכירות. בעוד ראובן עסק בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, הכריז הגבאי: עליית שלישי, רביעי וכו', עד שתמה המכירה.

"רק רגע, לא מכרת את ברכת כהנים", קרא ראובן. "הלא נמצאת היא ב'חמישי', וכבר מכרתיה לשמעון ב-50 שקלים..." השיב הגבאי.

ניגש ראובן לשמעון והתחנן בפניו: "אנא ממך, הרי יודע אתה כי מזה שנים מנהגי לעלות לעליית חמישי בשבת זו, העבר נא לי את העליה וכמובן אשלם במקומך..."

שמעון, שהינו סוחר ממולח, הרגיש כי נזדמנה לפניו עסקה טובה, ויען ויאמר לחבירו הלהוט אחר העליה: "אין שום בעיה, בשמחה רבה אתננה לך, רק תצטרך לשלם בעדה בסך הכל 500 ש"ח!!!"

מששמעו המתפללים את דבריו הפך בית הכנסת למרקחה. היו שטענו כי אין זכות לאף מתפלל לעשות עסקים בעליות לתורה, ואף אם יתן לו ראובן חמש מאות שקלים, הכסף שייך לבית הכנסת! כנגדם היו שטענו כי מאחר ושמעון כבר רכש את העליה, הרי שיש לו את כל הזכות לעשות בה כרצונו, גם במחיר מפולפל כפי שביקש.

מה הדין במקרה זה?

תשובה

תחילה יש לברר האם יכול אדם 'לסחור' במצוה שרכש בבית הכנסת?

וציין מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לדברי ה'עולת תמיד' (סימן קמ"ד סק"ו) שכתב: מי שקנה מצוה לשנה שלימה ומת באמצע השנה, (לדוגמא, קנה את פתיחת ההיכל לכל השנה, ומשלם כל חודש סכום מסוים) - חייבים היורשים לטפל במצוה ולשלם לקהל דמי המצוה שקנה מורישיהן, או ימכרו המצוה ומה שיחסר ישלימו לקהל. ומה הדין במקרה שימכרו ביותר מערך הקניה? כתב העולת תמיד: נראה לי שהריוח שייך לקהל (לבית הכנסת), כי אין משתכרים בצדקות. אולם בשיירי כנסת הגדולה (או"ח הגה"ט סימן קמ"ז, ג') לא כתב כך, אלא העלה כי הריוח שייך ליורשים.

והוסיף מורינו הרב, כי שמע ממרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, שמעיקר הדין אין סיבה שהקונה לא יוכל למכור את העליה ולהשתכר, כדברי הכנסת הגדולה שמותר להשתכר במצוות, אולם יצטרך להפריש חלק מהריוח לבית הכנסת, שהרי אצלו בבית לא היה יכול למכור זאת, והקונה קנה רק על סמך העליה שיעלה לתורה בבית הכנסת בתוך הקהל הקדוש, נמצא שהריוח נתאפשר גם על ידי בית הכנסת, לכן ימסור להם חלק מהריוח. וממילא תנוח גם קפידת הקהל[1].

ועל כל פנים, נראה שהדבר מכוער מאד לעשות בצורה שכזו מסחר במצוות[2], ובפרט שנעשה הדבר בשבת קודש ומריח הדבר כ'שכר שבת'[3].


[1] וכעין זה מצינו בשולחן ערוך (חו"מ סימן קפ"ג ס"ו) בשליח שקנה למשלח דבר שיש לו קצבה, וקיבל מתנה עבור זה, שחולקים המשלח והשליח, וכתב הסמ"ע (ס"ק י"ח) שלשיטת הרי"ף והרא"ש דין זה אמור אפילו שהנותן רצה ליתנו להשליח, שמכיון שעל ידי כספו של המשלח באה לו הזכיה - צריך ליתן לו החצי, יעו"ש.

[2] כעין המבואר במסכת יומא (דף ל"ח ע"א): תנו רבנן, בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן... חזרו בית גרמו למקומן, שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו... אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד וכו'. ופירש המהרש"א: רוצה לומר, שאין זה אלא כדי להרבות שכרכם וכבודכם. ומשמע שהרוצה להרבות שכרו מהמצוות שעושה מזכירין אותו לגנאי, וכל שכן בנידון דידן שגם אינו טורח עבור הממון.

[3] ועל אף שלא עשה שום פעולה, בכל זאת יש לאסור, כעין המבואר במסכת כתובות (ס"ג.) שהמורד על אשתו מוסיפין לכתובתה שלשה דינרים בשבוע, על פי חשבון של חצי דינר לכל יום - בלא לכלול את יום השבת, ובטעם הדבר נאמר (בדף ס"ד.) כי ההוספה על הכתובה "מיחזי כשכר שבת".

ויש לציין עוד שכבר תמה רבינו המהרש"ל (ים של שלמה, ביצה פ"ה ס"ח) על מה שנהגו בשבת ויום טוב למכור המצוות, כגון פתיחת ההיכל, והגבהת ספר תורה, העליות לספר תורה וכו', והמוסיף ומעלה בדמים זוכה במקח, ולכאורה הרי זה דומה למקח וממכר שאסור בשבת, ע"ש. והגאון רבי יהודה עייאש (מטה יהודה סוף סי' ש"ו) כתב ללמד זכות על מנהגם של ישראל, כי הלכה רווחת בידינו שמותר לפקח על עסקי רבים בשבת (כמבואר במסכת שבת ק"נ. ובשולחן ערוך סי' ש"ו סעיף ו'), ומבואר בדברי הרב המגיד (פרק כ"ד מהל' שבת ה"ה) שאפילו פיקוח והתעסקות שאסורים לצורך יחיד, מכל מקום לצרכי רבים מותרים. וממילא אף מכירת המצוות הרי היא לצורך חיזוק בית הכנסת ונחשבת כצרכי רבים, שכן קהל רב מתאסף בבית הכנסת בשבתות וימים טובים, ושמח וטוב לבם, כי הם מדושני עונג, ולפי שמחתם גודל נדיבותם, ולפיכך אין למחות בנוהגים כן, והנח להם לישראל, שיש להם על מה שיסמוכו, ע"ש. לאור דבריו נראה, כי כל ההיתר 'לסחור' במצוות שייך דוקא לצורך הרבים, מה שאין כן בנידון דידן, שהיחיד סוחר במצוה.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.

תגיות:והערב נא

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה