מכר קרקע בזול ולא ידע שמחירה התייקר

מעשה שהיה בראובן שהיתה לו קרקע רחבת ידים שבמשך שנים נותרה עזובה, עד אשר הפכה לאתר להשלכת אשפה. כל ניסיונותיו לבנותה עלו בתוהו, הואיל ולא קיבל את האישורים לכך. החליט ראובן להתפטר מהנכס ולמוכרו במחיר זול, ואכן הגיע שמעון ורכשו, ושני הצדדים היו מרוצים ושמחים.

כעבור יומיים, הזדמן ראובן לאתר, והבחין בשלטי ענק המבשרים כי במקום תבנה "שכונת פאר"...

מה התברר?

בישיבה חשאית שהתקיימה בעירייה הוחלט סוף-סוף להפריח את השממה במקום זה, ונרקמו תכניות לבניית ופיתוח האזור. אחד מיוזמי פרוייקט השיקום היה לא אחר מאשר... שמעון, הקונה המאושר.

משנתגלה הדבר, ראובן זעק מרה על הטעייתו, ותבע לבטל את המקח, שהרי קרקעו שווה הרבה יותר ממה ששילם לו שמעון! לעומתו טען שמעון כי מאחר והסכים חבירו למקח ושמח בו,  הרי שחלה המכירה!

עם מי הדין?

תשובה

אסרה התורה להונות בקניה או במכירה. ואמרו רבותינו, שכשם שאסור למוכר למכור חפץ ביותר ממכירו, כך אסור לקונה לקנות "מציאה" כשאין בעליה יודעים את שוויה האמיתי, ולנצל את תמימותו. ולא יאמר הלוקח: דרך המוכר לדעת את שווי ממכרו, ואחר שהוא מוכרו לי בדמים קלים - אין עלי עוון, שאינו כן, אלא שניהם באזהרה! (חינוך במצוה של"ז). איסור זה למדו חז"ל (בבא מציעא נ"א.) מהפסוק בפרשתינו (ויקרא כ"ה, י"ד): וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. ולכאורה עבר שמעון על איסור הונאה, בכך שהעלים מחבירו כי ממכרו שווה פי כמה וכמה ממה שחושב.

ומעתה נבוא לדון בעיקר שאלתנו - האם המכירה נחשבת ל'מקח טעות'.

ובכן, הדין הוא ש'אין הונאה לקרקעות' (יעויין בשולחן ערוך חושן משפט סימן רכ"ז סעיף כ"ט). משכך, לכאורה אף שנמכרה הקרקע במחיר נמוך מערכה, בכל זאת המקח קיים!

אלא שבכל זאת נראה כי רשאי ראובן לבטל את המקח, וזאת על סמך המבואר בגמרא במסכת כתובות (צ"ז.), שם מסופר כי בעיר נהרדעא היה רעב כבד. המחסור בתבואה גרם ליוקר שערים נורא, עד כדי כך שבלית ברירה החליטו בני המקום למכור את בתיהם על מנת לרכוש מזון. והנה, לאחר המכירה, התברר כי ספינות רבות העמוסות בתבואה מתקרבות לעיר... בתוך זמן קצר יחלוף הרעב, ויהיה שפע גדול בעיר.

כמובן שבאותם זמנים לא היו כלל אמצעי תקשורת, כך שלא היה לבני העיר שום מידע אודות הישועה הקרובה. אשר על כן, באו המוכרים ותבעו את בתיהם בחזרה, שהלא אילו ידעו שבעוד זמן מה יגיע המזון - לבטח לא היו מבצעים עסקה זו!

הגמרא אומרת כי אכן פסק רב נחמן שהדין הוא שהבתים יחזרו לבעליהם, היות והתברר למפרע שנעשתה המכירה בטעות, שכן האניות המביאות את החיטים כבר היו בדרכם לעיר, אלא שהנהר עלה על גדותיו, והוצרכו הספנים להוליך את האניות עקלקלות - ולכן התמהמהו. הרי שאילו ידעו המוכרים את העובדות כמות שהן - בודאי שלא היו מוכרים.

לאור הדברים, נראה כי יכול ראובן לטעון כי מכירתו בטילה, שהרי נעלם ממנו כי שווי קרקעו היה גדול בהרבה, מחמת תכניות העירייה, ואף לא היתה לו אפשרות לברר זאת, ולפיכך בדומה לאנשי נהרדעא יכול לבטל את העסקה[1].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.