עמיר בניון על משה רבינו

את הטור הזה כתבתי לכבוד ז' אדר, יום לידתו והסתלקותו של משה רבינו עליו השלום.

חז"ל אומרים שהתורה קדמה לעולם ב- 2000 שנה, ושה' הסתכל בתורה, ורק אז ברא את העולם. כשעשה כן, בני ישראל עלו 'במחשבה'. מכאן מוכרח שכל מה שכתוב בתורה קדם לעולם הזה. אני רוצה להתייחס לפסוק מספר בראשית שמרמז על כך, ושיכול להעביר מס' מסרים לגבי המשפט השגור בפינו 'אין זמן ומקום בתורה'.

כתוב: "ויצר ה' אלוקים את האדם, עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

ויצר ה' אלוקים את האדם – האדם בה' הידיעה, כלומר בחיר הנבראים והנעלה שבהם – הוא הוא משה רבינו עליו השלום. הענו מכל האדם שאמר על עצמו 'ונחנו מה?' חז"ל מפליגים בענוותנותו של משה ומפרשים את משמעות הביטוי 'מה', כביטוי לענווה שאין כמותה. לא בכדי עולה מניין 'מה' בגימטרייה, כמניין המילה אדם. אדם זה משה רבינו ע"ה, כנ"ל.

עפר – מלמד על אבי משה הוא עמרם, שהיה ענו כעפר וזכה לבן שהוא הענו באדם. גם כאן, מעניין לציין כי מניין המילה 'עפר' בגימטרייה זה עמרם. מכאן שאפשר לומר, שהענווה של משה שנקראת 'מה', באה בעקבות ענוות אביו שהיא בבחינת 'עפר'.

מן – בגימטרייה 'צדיק' - מלמד שמשה הוא צדיק בן צדיק.

האדמה – שנדמה בצדקותו למולידו ולבוראו.

ויפח באפיו נשמת חיים – נתן לו את התורה, כנאמר 'פה אל פה אדבר בו'.

ויהי – בגימטרייה 'א-ל'. דהיינו הפך אותו ה', למשה איש האלוקים.

האדם – ה' הידיעה מרמזת על חמישה חומשי תורה שהביא האדם, הוא משה.

לנפש - שורש המילה נפש מרמז על המילה 'לנפוש', שהוא בעצם שמירת השבת המהווה זכר ליציאת מצרים וברית בין ה' לעם ישראל.

חיה – רמז לציווי 'ובחרת בחיים', היא התורה. האות 'ח' מרמזת על מצוות המילה בגיל ח' ימים, זוהי הברית שלנו עם הקב"ה. לאחר הברית מתווספת לאדם חיות, שמשמעה חי. האות ה' מצטרפת כרמז על  הברית השלימה עם הקב"ה – נותן התורה, נותן החיים.