האם יעיר האב את בניו לשמיעת קידוש, כאשר ברור שיחללו שבת?

סיפר בעל תשובה ירא שמים, כי לדאבון ליבו בניו, טרם זכו לחזור בתשובה ומחללים את השבת הקדושה, וזאת מחמת הדעות המשובשות אשר רכשו בבית הספר החופשי וברחוב, ולכן טועים הם לחשוב שההבערה שאסרה התורה מתייחסת להוצאת אש מב' אבנים, ולא להדלקת חשמל וכו', רח"ל. אולם, כאשר פונה אליהם האב בליל שבת, ומבקשם להצטרף אליו ולהאזין לקידוש, הם מגיעים מיד בדרך ארץ, מניחים כיפה על הראש, שומעים ועונים אמן, אף שמיד לאחר מכן משיכים לחלל את השבת.

"באחת מלילי שבת", מספר האיש, "עמדתי לקדש על היין, אלא שבני היו ישֵנים. יודע אני כי אילו אקיצם משנתם, יבואו בשמחה לשמוע את הקידוש, אלא שיקומו אף לחלל את השבת, ואם כן אולי נמצאתי מכשילם". כיצד אפוא יש לנהוג במקרה שכזה, האם ראוי ליתן להם להמשיך לישון, שהרי שנינו (בסנהדרין דף ע"א עמוד ב'): "שינה לרשעים - הנאה להם (שאין מוסיפים לחטוא, רש"י) והנאה לעולם". או שמא בל לנו להתחשב במה שיעשו מאליהם, ויש להעירם, כדי שיזכו על כל פנים במצוה יקרה זו?

תשובה

הצגנו את השאלה החמורה בפני מו"ר שליט"א, והשיב לנו כי נראה שיש להורות לאב להעיר את בניו כדי לשמוע את הקידוש, וזאת, על סמך הטעמים הבאים:

א. על האב מוטל לדאוג שבניו יקיימו את המצוות, שהרי חובת ערבות קיימת כלפי כל יהודי, וכל שכן בנוגע לבניו, ולכן אין לנו להתחשב בעבירה (שבין כך יעשו) אלא במצוה העומדת לפנינו. (ומה עוד, שאין זה ברור שאילולא מעשיו לא היו מתעוררים מעצמם).

ב. יתכן וזכות המצוה תעמוד לבנים, ויזכו לשמור ולזכור את השבת. וכמו כן, אין אנו יודעים עד היכן מגיעה כוחה של מצוה לעורר את נימי נפשו של אדם אל שמירת התורה[1]. ובפרשתנו נאמר (שמות כ"ז, כ') וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, ואמרו במדרש (שמות רבה): למה נמשלו ישראל לזית, זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ (ירמיהו י"א, ט"ז), כי כל המשקים מתערבים, אבל השמן תמיד יצוף למעלה. ופירש החסיד רבי סולימאן אוחנא זצ"ל, מגורי האר"י הקדוש: ישראל קדושים הם, וגם אם יהודי טועה ויטעה, ירד ויתדרדר, בסוף תצוף יהדותו כמו שמן, והוא ישוב בתשובה!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.