כל התכנים של יהוסף יעבץ

לילה אחד חלם לוץ חלום, שבו הוא מרחף למערה שעל הקיר שלה כתובה המילה KABALA. כאשר התעורר, הקליד אותה בגוגל, ועיניו חשכו כאשר התברר לו שזוהי תורת המיסטיקה היהודית

שמע על הדבר רבינו ישעיה באסאן, מרבני איטליה, רבו של הרמח"ל, ולא ישר בעיניו. מיד קם וכתב מכתב ארוך ומפורט לחכמי טריאסט, שעם כל רצונם הטוב להרתיע את המבזים את התפילה, הרי שה"עונש" שלהם הוא בזיון גדול מאד – לתפילה, לבית הכנסת, ולעם ישראל, ואפילו חשש סכנה מן הגויים

רבי מיכאל פשקס לקח מרכבה ונסע ארבע שעות אל אותו הכפר, ויכנס בשמחה ובקריאות מזל טוב אל בית הוריו של ר' מיכאל ראב, וירא את היולדת ואת המשפחה, וכולם ששים ושמחים, אבל תמהו לקראתו ולא הבינו סיבת ביקורו, כי הרך הנולד היתה בת ולא בן!

כאשר יצא מרטין מהמתפרה כשהוא לובש את החולצה, הביט בו הקאפו בפליאה, אבל לא אמר לו דבר. מאותו היום ועד לסוף המלחמה, הפך מרטין ל"אסיר צווארון לבן"

בחודש אדר שנת תרפ"א, בפרוס הימים שלפני חג הפסח, יצא רבי יוסף חיים בהודעה מפתיעה: אינני נותן עוד הכשרים לעסק על סמך הבירור שלי לבדי, מבלי שיהיה עוד אדם שישגיח בפועל על הכשרות. מדוע יצא בהכרזה כזו?

מקוים שאולי השנה נזכה, וכן יגיע המשיח, ונקריב קרבן פסח בירושלים, ונחזה כולנו בעבודת הכהנים. אבל איך נראה הפסח בירושלים?

בזיכרונו הפנומנלי נשא את כל מקורות היהדות, ועוד מקורות רבים. כל מילה שלו צפנה בחובה אוצרות של אמונה וידע. חכמים האזינו לו בשקיקה, אך מי הוא? ומאין בא? זאת לא הסכים לגלות

אנחנו יודעים שזמנה של המילה הוא היום השמיני ללידה. מה הרעיון במספר זה של שמונה? העולם נברא לפי הרעיון של התורה, כמובן, ולא להיפך. מדוע אומרת התורה למול בגיל שמונה ימים?

באירופה של פעם, דג מלוח היה חלק מכל אירוע וארוחה. לא היה שפע של מוצרים, הדגים מצויים בנהרות, מקררים לא היו והדרך לשמרם היתה על ידי מליחה. ובקיצור: בכל בית יהודי היתה חבית או לכל הפחות ארגז קטן של דגים מלוחים, לשבת, לפסח, ולכל חג

בדרך כלל טומאה מגיעה מדברים שליליים – מת, שרץ, צרעת. אבל לידה? ילד יהודי טהור נולד ובא לעולם, מדוע טומאה?

בתורה, הכהן אינו עושה שום דבר לריפוי המצורע! הוא מאבחן, הוא בודק, הוא מסגיר, הוא מטמא או מטהר, אבל לא נוקף אפילו אצבע קטנה כדי לרפא

מה תעשה, אם כן, אישה שיש לה נגע? אומר הגאון רבי חיים קניבסקי שהיא יכולה ללכת לכהנת. לא כתוב בתורה בשום מקום שרק כהן זכר יכול לקבוע, גם כהנת יכולה לקבוע אם מדובר בנגע או לא

המונח "פשיון" מוזכר הרבה פעמים במסכת נגעים, ומיוסד על הכתוב בתורה, "אם לא פשה הנגע". לפשות זה לגדול, להתרחב. איך הכהן יכול לזכור, שבוע אחרי, את גודל הכתם המדויק, ולקבוע חד משמעית אם גדל או קטן?

התורה מאריכה מאד ומפרטת את סדר אבחנת הצרעת, וטהרתה בהמשך. אך האם מישהו מאיתנו פגש לאחרונה מצורע? מה זו צרעת?

בפרשת השבוע מתוארת משיחת הכהן הגדול בשמן המשחה בעת חנוכת המשכן. מהו טעם משיחת הכלים והכהן הגדול, וכיצד היו מושחים את השמן?

הג'מוס הוא שור בר ענק ממין התאו, דומה לבפאלו הדרום אמריקאי. בהחלט לא נעים לפגוש אותו לבד בביצה שוממת. אך מה בדבר הכשרות? האם אין צורך במסורת כדי לאכול מבשרו או ליהנות מחלבו?

שרצים הם איסור חמור ומתועב, אבל מתוך שרץ העוף התורה מתירה לאכול ארבעה סוגים של חגבים. בגמרא מתוארים סימניו של החגב המותר, ויש גם תנאי שיהיה "שמו חגב", שכך יהיה כינויו - מדוע התורה מתירה לנו לאכול שרץ כזה?

כאשר החלו החפירות הארכיאולוגיות בישראל, מהר מאד התברר סימן זיהוי יעיל מאין כמותו לשרידי ישוב ישראלי: היעדר חזירים! הפלשתים והכנענים גידלו חזירים ואכלו אותם, אבל הישראלים לא

בסיומה של החופה, לאחר קריאות מזל טוב, מוכנס עגל קטן לחצר. הרב מניף עליו גרזן גדול ועורף את ראשו. העגל מונף על שפוד ענקי מעל למדורה, עבור שמחת החתונה. היתכן? יהודים אוכלים מבשר שלא נשחט?

"אנחנו מוקפים בצבא שלם של בעלי חיים שדואג לבטיחותנו ולרווחתנו. והנה אתם, היהודים, בתורה שלכם יש פרשה מופלאה, שבה אוסרת התורה לאכול את כל המינים האלו. כן, בדיוק המינים שאחראים על השמדת המזיקים והסכנות, אתם היהודים לא נוגעים בהם