הרב משה שיינפלד

מדוע היצר הרע הוא האויב הגדול ביותר של האדם? משום שכל אויב, רוצה לאבד את האדם ולהרע לו רק בעולם הזה, ואילו היצר הרע, רוצה לאבד את האדם מעולם האמת

המרגלים לא היו מוכנים אפילו לנסות - אלא להיפך, הם שכנעו את כולם לחזור למצרים, כאותו ילד שלא מוכן לטעם את התרופה על אף שהיא רק לטובתו

התורה לא מצווה לא לשנוא באופן כללי, שהרי מ"טבע הדברים" יש הקפדה וכעס בין אדם לחברו, מה שכן התורה מצווה, שאם חלילה קרתה תקלה ויש איבה – אין לשמור את הטינה בלב

השוני המתמיד הזה שבאישיותו של הכהן הגדול, בא לידי ביטוי חיצוני באותה עשירית האיפה שהוא מקריב פעמיים ביום. בכל הקרבה והקרבה הוא מבין משהו אחר שהוא לא הבין בהקרבה הקודמת

על מנת שטוב מסוים ירד לעולם, חייבות שתי התנועות להיפגש. המשפיע חייב אלמנט של קבלה בתוכו, על מנת שיוכל להשפיע כיאות, שיידע מה ואיך להשפיע, אחרת לא יהיה ניתן למצות את השפעתו

העצירה היא בעצם סוג של לקיחת צעד אחורה והזדמנות להתבוננות מחודשת על הסיטואציה. אתה רוצה מאוד להביא, אולם אתה עוצר ובכך מצהיר: אינני עושה מה שאני רוצה לעשות, אלא מה שאני צריך לעשות

מה מסמלים הנסים שהיו בלוחות הברית? מהי משמעות הכתב המפולש שהיה נקרא משני צדדים, ושל אותיות מ"ם וסמ"ך שהיו עומדות בנס?

האם אנו זוכרים שאנו עשויים אבני שוהם ואבני מילואים? האם אנו מזכירים לילדינו שאם קול פעמוניהם לא יישמע, משהו בפסיפס של עם ישראל יהיה חסר?

כשאדם "מתרץ" ותולה את אי התקדמותו מבחינה רוחנית בסיבות כמו "אתחיל את השינוי כשאעבור דירה", "לאחר הלימודים", "לאחר שאתחתן" וכדומה, תירוצים כאלו אינם נכונים

מדוע שונה דינו של מי שגנב שור מזה של מי שגנב שה? ומהם הקולות הכפולים של הזעקה, שרק הקב"ה יכול לשמוע?

מה מיוחד בסדר שבו מובאים עשרת הדברות? ומדוע הציווי "לא תחמוד" הוא חותמו של הקב"ה בתוך מצוות שבין אדם לחברו?

כל תפילה, אפילו תפילה סטנדרטית, יומיומית ו"פשוטה", היתה נאמרת מתוך תחושת מיצר עמוקה, לפחות כפי שחשו בני ישראל בשעה שהיו על שפת הים

הכנת המצה היא מהמצוות הראשונות שבני ישראל קיימו בזריזות, כדי שחלילה לא תבוא המצה לידי חימוץ, והיא מלמדת על המצוות כולן: כשמזדמנת לאדם מצווה, יש לו לעשותה בהקדם האפשרי

מחלות, עצירת גשמים ושאר פורענויות, נתפסים אצלנו מצב לא נורמלי. זו הסיבה, שכאשר אדם מתעורר בבוקר והוא מרגיש טוב, בדרך כלל הוא אינו מתפעל מהעניין ואינו אומר לעצמו: "מדהים, איזה יופי, אני מרגיש בריא ורענן!"

במחי פגיון אפשר להרוג בעל חיים, אבל העץ – גם אם נפגע, חוזר וגדל. כך אנו, העבריים

יעקב מבקר את שמעון ולוי לא רק על עצם המידה, אלא גם על כך שאומנות הרציחה גזולה בידם. מעשה זה לא נבע מתוכם, מתוך אישיותם ותכונותיהם, אלא היה "גנוב" מעשיו

על המידות החבויות בתוכנו בלי שנדע על קיומן, על העצל שאינו דואג לשדה הפרטי שלו, וגם: איך כל זה קשור לאחי יוסף?

השושלת המשיכה דרך יעקב, ואילו עשיו נפלט. והנה, בני יעקב רואים שיעקב אוהב את יוסף באופן מיוחד, והם חוששים שגם הם ייפלטו מן התשתית של עם ישראל, והשושלת תימשך דרך יוסף

המאבק המרכזי בחיים הוא על עניין אחד: אילו דברים, אידיאולוגיות, רעיונות - חשובים בחיים, ויש להשאירם יציבים על מקומם, ואילו דברים יש לנתק ממשקלם וממעמדם, ולהפוך אותם לאבק פורח?

יעקב שאל את רחל האם היא מוכנה להינשא לו, והיא ענתה שכן. אבל, הוסיפה, דע לך, אמנם אני מוכנה, אולם תצטרך להתמודד עם אבי. רמאי גדול הוא. יעקב לא חשש