הערכה עצמית

"בסך הכל נדרשתי להסתכל במראה ולומר לעצמי חמש מילים פשוטות: 'אני אוהבת אותך כפי שאת'. אבל במקום המילים האלה – דמעות הציפו את עיני. אז הבנתי שאף פעם לא אהבתי את עצמי באמת. אבל למה?" – תמר יצחקוב בטור מיוחד על אהבה עצמית ביהדות, אהבת ה', ומה שביניהן

קשה להגיע לפסגה ולהניף עליה את הדגל הפרטי שלנו. קשה מאוד. תשאלו את הפרפקציוניסטיות. כשהתביעה להצלחה טוטלית מופנית כלפינו עוד מהילדות המוקדמת, ההורים הופכים למלווה צמוד של חיי השעבוד לניצחון והמדרון חלק ואכזרי מתמיד. אנחנו לא באמת מוכרחות להיות מושלמות. בואו נאפשר לעצמנו פשוט לטעות

עיקרון יסודי הוא שאין אדם יכול לאהוב את זולתו, אלא אם כן יאהב את עצמו תחילה

הערכה עצמית מבוססת על אהבה ועל שליטה עצמית. איך מפתחים את אלו?

אין לשער את כוח ההשפעה של הסביבה על ההערכה העצמית של האדם. המפתח, לעומת זאת, נמצא רק בידיים שלך

הביקורת והשיפוטיות, שאך לפני דור אחד או שניים היו מורחקים וזרים לעם ישראל, מצאו בדורנו מקום של כבוד. מה עושים? מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך

האם את כל המשמעות לחיים אני מקבל מהחברה - מה יאמרו, איך יסתכלו עלי, כיצד אצליח להרשים אותם?

אחד הדברים החשובים ביותר, שאנו אמורים לקבל בבית הורינו, הוא הידיעה הברורה שאנו טובים, וראויים להערכה כפי שאנחנו. ילדים שלא קיבלו זאת, גדלים להיות חסרי ביטחון והערכה עצמית. האם בגיל מבוגר ניתן לתקן את הנזק? הניה לוברבום עם התשובה