שירת נשים

הסיפור כאן אינו דוד זיני. זהו סיפורו של מחנה, שמאמין בכל לבו ש"גנבו לו את המדינה", ושבשם ערכים "ליברליים" כביכול מצדיק שלילה גסה של חירויות הפרט. פלורליזם, מבחינתו, הוא זכות בוטיקית ששמורה רק למי שחושב ומאמין כמוהו

כשאתי אנקרי החליטה שהיא מופיעה רק בפני נשים, המהלך לא היה פשוט. בראיון עם עדן הראל היא מסבירה מה עזר לה לצלוח אותו. צפו

הסערה שהובילה להתפטרותו של מנהל המחלקה לתרבות יהודית, עלתה שלב לאחר שמשרד החינוך הודיע כי הוא מגבה לחלוטין את התנהלותו של עובד עירייה שהוריד מהבמה את הנערה שביקשה לשיר. משרד החינוך: "לא צריכים להתמודד עם טענות דמגוגיות שכאלו"

האיסור על גברים להשתתף במופעי שירה של נשים אינו הלכה בלתי ידועה: זה לא מפריע לתקשורת להגיב בכל פעם בזעזוע מחודש כשרבנים קוראים לשמירה על הלכה. הפעם ניסו לקדם את האג'נדה באמצעות שימוש בשמה של עדן בן זקן

הזמרת והיוצרת אודהליה ברלין, שזכתה השבוע בפרס שר החינוך ליצירה תרבותית-יהודית – מדברת על האנרגיות הייחודיות והעוצמה שהיא מרגישה בהופעות שלה מול נשים. "גם אם ההלכה הייתה מתירה את זה, אני לא חושבת שהייתי שרה מול גברים. יש משהו בשירה אחר בשירה מול נשים בלבד, אנרגיה מסוג אחר", היא אומרת

איזה סוג תשובה עשית, פחד יצחק או חסד אברהם? אוריין-יסכה רייס בטור על פנחס, קיצוניות - ובעיקר אומץ