סרטן

לפני מספר שבועות בלבד, פרסמנו פוסט מרגש של מני אסייג על אב שלקח על עצמו הנחת תפילין לרפואת בתו הקטנה שחלתה בסרטן. זה מה שקרה עם הילדה המתוקה מאז, בחסדי השם יתברך

לימור דגן, כותבת הטור "כשהסרטן נקש אצלי בדלת", מספרת לאפרת ברזל על המחלה, ההתמודדות, האמונה וההחלמה

בכל פעם שהייתי מנסה להודות למיכל השכנה על כל העזרה והסיוע שהיא הייתה מגישה לי, במיוחד עם מיכל הקטנה, היא הייתה קוטעת אותי ומודה לי, כי כעת היא מבינה מה השליחות שלה בארץ

דוד של ילד שעובר חרם, החליט לצאת מהאדישות וכתב על כך פוסט מטלטל ומחייב: "רועי כבר שבועיים לא הולך לבית הספר, כי הוא קורבן לחרם מצד התלמידים בבית הספר, ובעידוד חלק מההורים. רועי חלה בסרטן וסובל מבעיות משקל - והביטחון העצמי שלו בשפל. בבקשה, עזרו כי 'כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו'

דווקא שם, כשלא היה לי כלום ולא הייתי כלום, גיליתי את האורות הגבוהים ביותר שחוויתי מעודי. תחושות הרוגע, השחרור והאהבה היו עילאיים

חברת מודרנה פרסמה את תוצאות החיסון נגד סרטן העור: הצליח למנוע ב-44% את חזרת המחלה

בדיקת דם חדשה מאפשרת לאתר שרידים מזעריים של תאים סרטניים בגוף, כך שבמידה והבדיקה שלילית ניתן לחסוך מהחולים את הטיפולים הכימותרפיים

"פיאה היא לא תרופה לסרטן, אבל יש לה יכולת לשנות חיים": כל 7 צמות יוצרות פאה שיכולה להחזיר לחולי הסרטן את הכוח להמשיך ולהתמודד במאבק על חייהם

המשמעות של האשמה עצמית היא שבכל זאת קיימת שליטה מסוימת על מה שקורה, וקל יותר להתמודד עם אשמה מאשר לחוות חוסר אונים טוטלי. אשמת השורדים

לראשונה מאז משבר הקורונה: עמותת "עזר מציון" קיימה טיול מיוחד ל-36 ילדים המטופלים במחלקות אונקולוגיות

בתחילת ההתמודדות עם הסרטן חשבתי שאני לא מעוניינת להכיר חולים נוספים, מהפחד לאבד אותם בדרך ולהוסיף לעצמי עוד קשיים רגשיים על אלו שקיימים. אז חשבתי

רופאים, כמו הורים, מורים, מפקדים, רבנים – הם "בעלי סמכות", יש בידיהם כוח לעצב את התודעה של האדם ובכך להעצים את רוחו ולחזק את נפשו. הלוואי שישכילו כולם להשתמש בכוח ההשפעה שניתן להם כמו ד"ר רוגנגרטן

בקושי היינו שמות לב אליהם אלמלא הקפה והעוגות שרז הביא לכולנו, ואני בתמימותי אומרת לו: "אמרו לנו שסוכר וקמח לבן לא טובים לסרטן", ורז ענה: "אז אמרו. מספיק קשה גם ככה, לא צריך להחמיר"

כשהסתבכתי עם הניתוחים ושבתי לביתי לאחר תקופה ממושכת שנעדרתי, ישבנו לשיחה כדי לשמוע מה עבר עליהן בתקופת היעדרותי. באתי לחזק ויצאתי מחוזקת

היא חקרה מעט על המשפחה ועל השורשים, והוקסמה מהאידיליה ומההרמוניה, מסיפורי על אודות משפחת אמי בת 11 הילדים, שכולם מאוחדים ומגובשים, על אף השוני באורחות החיים

מתוך לבי הגיע קול שאמר: "נכון, את לא יכולה לעזור לעצמך, וגם לא הרופאים, אבל השם הוא כל יכול! ורק הוא יכול לעזור לך פה"

רעווא דרעווין עכשיו, אמר הרב, הזמן הכי גבוה בשבת, הרצון שברצונות העיר את תשומת לבנו. זה זמן המשויך למשה רבנו. משה - ראשי תיבות "שבת היא מלזעוק". ואשתו הוסיפה בלחש "ורפואה קרובה לבוא"

ואז הוא אמר: "את יודעת שלגוף יש יכולת לרפא את עצמו ללא כל התערבות כירורגית? הגוף שלך יכול לסגור את הנקב שנוצר גם ללא ניתוח"

התפללתי שמשהו גדול יקרה, רק חבל שלא התפללתי שיהיה זה ברחמים גמורים, ללא תערובת דין כלל... הסבל הוא סמן שסטינו מהדרך, ואני בחרתי להתעלם ממנו

הנס של חבר הכנסת משה ארבל מש"ס - הצליח להפתיע ולשמח את עמיתיו מכל המפלגות, שעד היום, חודשיים אחרי, ממשיכים לשגר לו ברכות לבביות