פרשת שלח

לפעמים, יצר הרע חורג משליחותו ובא לאדם במרמה – על ידי שצובע את העבירה בצבעים של מצווה, ומראה לאדם כאילו העבירה היא מצווה גדולה

כאן, במדבר, הם יכולים לבלות את כל חייהם בלימוד התורה, כשצרכיהם הגשמיים מסופקים להם מבורא עולם "על מגש של כסף". שם – בארץ, הם חששו להיות כמו עוד אומה בעולם של עמים

מאות חנויות, עשרות קווי ייצור, שני סוכנים ויבשת אחת (פלוס פינגווין מתנה): מדוע נענשו המרגלים כשטענו "ארץ אוכלת יושביה"?

מי שאוהב את הארץ – לא שורף אותה. לא תמיד צריך ללכת לקיצוניות השנייה, לא לכל מדינה יש BDS, אבל סיפור גדול בישראל – יש ויש

בכל העולם כולו אין נוף כנופי ארץ ישראל. "אווירא דארץ ישראל מחכים!", אפילו האוויר נותן חכמה. אבל את זאת מרגיש רק מי שלא נסתמו רגשותיו

שכר בעולם הזה - אין!! אבל מי שבכל זאת רוצה, איך יכול לקבל? על איזו מידה מושתת עם ישראל? מה ההבדל בין פזיז לזריז, ומי נכשל בזה?

מי נתן רשות למרגלים להפחיד את כל העם? הרי נשלחתם על ידי משה, יש מנהיג פה! לכו וספרו למשה!

הרב מנחם יעקבזון מסביר את השורש לחטאי לשון הרע: במבטו האדם יושב על כס המשפט וחורץ את דעתו על הסובב לשבט או לחסד. מה קורה כאשר אדם שופט את חברו בחומרה?

בני ישראל מתרפקים בערכה על הירקות, ואילו משה מבקש מהם להתחזק ולאכול מפרי הארץ. כמה חבל. אפילו אם נטעם רק טיפה אחת, נראה שההר לא גבוה כל כך

מה הקשר בין פרשת שלח לבין הפטרת פרשת שלח?

איך מתרחקים מחברים רעים? איך מפרידים בין דעות לעובדות? ולמה המרגלים היו צריכים להיות דווקא מרגלות?

האמת על עצמך נמצאת מולך. מה תוכלי לעשות כדי ליפות אותה?

מה גורם לנו בכל פעם מחדש להתפתות להיכנס לשם? חוסר האמונה שלנו מתבטא בחוסר סיפוק

אנחנו מתפללים לקב"ה שיתן לנו משהו, אבל לא באמת מאמינים שנקבל אותו. אנחנו פונים להשתדלויות חיצוניות, ודווקא כך, מסירים מאיתנו את השגחת ה'

דווקא בזמן שבו אנו מרגישים ש"הכל טוב", זה הזמן שהיצר הרע פורץ את המחסומים

נושאי השיעור: הנאה מספק חילול שבת. להחמיר כרבינו תם במוצאי שבת. ספק ספיקא בבישולי גוים. קבלת הוראות מרן

"ראו איזו השגחה פרטית מופלאה!", אמרה האשה לבנות שגינו את חברתן, "הרי אני אמו של החתן! תודה שהצלתן אותנו"...