פרשת שלח
מה מפחיד יותר – הכישלון או ההצלחה?
כאן, במדבר, הם יכולים לבלות את כל חייהם בלימוד התורה, כשצרכיהם הגשמיים מסופקים להם מבורא עולם "על מגש של כסף". שם – בארץ, הם חששו להיות כמו עוד אומה בעולם של עמים
- הרב משה שיינפלד
- כ"ד סיון התשע"ח
(צילום: shutterstock)
ישנה אמרה ידועה, שאנשים מפחדים מפני הצלחה יותר מאשר הם מפחדים מפני כישלון. אם נבין את הרעיון הזה, יתכן שנקבל מבט חדש אודות המניע של חטא המרגלים המובא בפרשתנו.
לחטא המרגלים יש השלכות דרמטיות עד עצם היום הזה – גלות עם ישראל מארצו. יחד עם זאת, המניע למעשי המרגלים הוא ללא ספק תעלומה גדולה. מה גרם לאותם מרגלים – נשיאי שבטים, אנשי מעלה ורוח, להוציא את דיבת הארץ רעה, להניא את לב עם ישראל ולהכניס בליבו פחד מפני הכניסה לארץ עד כדי בכי – "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר י"ד, א')?
חכמים במדרשים השונים ורבותינו הראשונים כמעט כולם מתעסקים בשאלה זו, כדאי לעיין בדבריהם.
אחד ההסברים המפורסמים הוא, שבני ישראל לא חששו מפני הכישלון של ירושת הארץ וישיבתה, והם וודאי לא חששו שמא הארץ איננה טובה, אלא להיפך – הם הכירו והאמינו היטב בטוב הארץ ובשלל סגולותיה החומריות והרוחניות. הם ידעו בבירור שהקדוש ברוך הוא יעשה להם ניסים והם יירשו את הארץ בקלות, ודווקא ההצלחה הצפויה היא זו שהרתיעה אותם. מדוע?
מה היה מצבם של בני ישראל עד עכשיו? הם אכלו את המן שירד להם מן השמים. הם שתו מים מבאר מופלאה. הם היו מוקפים בענני כבוד שהגנו עליהם. הם היו בקשר "רציף" עם השכינה. מעולם לא היה עם כל כך קרוב לאלוקים כמו עם ישראל בתקופת שהותם במדבר. לא היו להם בעיות של פרנסה, דיור, ביטחון, רווחה וכדומה, וליבם היה פנוי לשמוע בצמא את דבר השם ולהתקרב אליו.
מה יהיה מצבם אם ייכנסו לארץ? הם יצטרכו להילחם מול אויבים, לייצר כלכלה, לעבד את האדמה, לדאוג אם יהיה מספיק גשם לגידול היבול, וכל שאר הסחות הדעת הנובעות מהחיים בעולם הזה. בני ישראל דאגו – מה יקרה לקרבה שלהם לאלוקים? כאן, במדבר, הם יכולים לבלות את כל חייהם בלימוד התורה, כשצרכיהם הגשמיים מסופקים להם מבורא עולם "על מגש של כסף". שם – בארץ, הם חששו להיות כמו עוד אומה בעולם של עמים, עם אותן בעיות כלכליות, חברתיות ופוליטיות, שעל כל עם להתמודד אתן.
המרגלים רצו להמשיך לחיות קרוב לאלוקים, בדרגת קרבה גבוהה ביותר.
זאת הסיבה האמתית שהסתתרה בעומק ליבם של המרגלים. כל שאר הטענות היו "סיפור כיסוי" שדרכו יהיה קל יותר לשכנע את העם לסרב לכניסה לארץ.
מהי, אם כן, הטעות של המרגלים? הם לא הבינו שזה בדיוק מה שאלוקים מבקש, וזה מה שמייחד את העם היהודי – לעבוד את הבורא מתוך העניינים הארציים. למצוא את האלוקות בתוך עבודת האדמה. בעוד שאחרים מבקשים להרים את האנשים לשמים, שואפת היהדות להביא את השמים לארץ.
המרגלים ידעו שהם יצליחו להיכנס לארץ בקלות, מה שהרתיע אותם הוא היום שאחרי ההצלחה. הם חששו שהם לא יצליחו לעמוד במשימה של הורדת השמים לארץ.
לא קלה משימה זו. טבע בני אדם הוא לראות קודם כל את הארץ, וניתן לראות זאת באופן מפעים בדין ודברים בין משה למרגלים בפשוטו של מקרא:
בני ישראל יצאו למשימת הריגול הראשונה שלהם. מטרת הריגול הייתה לראות את מצבה של ארץ ישראל, הארץ שפניהם מועדות אליה. משה מכוון את המרגלים לשים לב לפרטים הבאים: "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא, וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב, וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ, הֲטוֹבָה הִיא, אִם רָעָה, וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה, הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים, וּמָה הָאָרֶץ, הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן" (במדבר י"ג, י"ח-כ').
רש"י כותב (פסוק י"ח) בשם המדרש, שהבדיקה "וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה, הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים" נועדה לבדוק האם האנשים עצמם חזקים או חלשים – "סימן מסר להם. אם בפרזים יושבין – חזקים הם, שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבים, חלשים הם". כלומר, אם העם יושב בערים פרוזות ללא חומה, סימן שהאנשים חזקים ובטוחים בעצמם, אולם אם הם יושבים בערים בצורות מוקפות חומה, סימן שהם חלשים וחסרי ביטחון.
בפועל, המרגלים ציינו ודיווחו שהערים אכן בצורות, אולם מסקנתם הייתה הפוכה ממה שאמר להם משה: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" (י"ג, כ"ח). המסקנה שהמרגלים הגיעו אליה היא הפוכה ממה שמשה אמר. משה אמר שערים בצורות זהו סימן לחולשה, והם אמרו שאף על פי שהערים בצורות, העם עז, ויש שם ילידי ענק.
אין ספק שמראה הערים הבצורות והחומות הגבוהות עשה רושם על המרגלים, ואפשר להיכנס לחשיבה שלהם. הם חיו במדבר, באהלים זמניים ושבריריים. החומות והביצורים סביב הערים וודאי השפיעו באופן פסיכולוגי על המרגלים וגרם להם לחשוב שהחומות הללו בלתי עבירות. לכן הם מסיקים את המסקנה הלא נכונה: הערים חזקות, לכן האנשים חזקים. למעשה ההפך הוא הנכון: הערים חזקות, לכן האנשים חלשים. אנשים חזקים לא צריכים לחיות מאחורי חומת מגן.
התגובה האלוקית לחטא המרגלים הייתה "טבעית" – עיכוב הכניסה לארץ ושהייה במדבר במשך ארבעים שנה (שנה כנגד כל יום של ריגול), ללא שום חומות וביצורים גשמיים. הארכת השהייה נועדה ללמד את בני ישראל, שלא הקירות מגנים על האדם, אלא רק בורא עולם.
איכות החיים שלנו יכולה להשתפר פלאים אם נזכור את המסר הזה.