הרב אברהם יצחק

ניצחון אור התורה על חושך תרבות החומר מסומל בכוונה תחילה בנר קטן, ללמדך, שהאור האמיתי - גם אם הוא קטן - בכוחו להאיר את חשכת הלב

"אז בשביל מה ביקשת את זה?", צרח טינג בתסכול, "כמעט מתתי בשביל השערות האלה, ועכשיו אתה אומר לי שאין לך מה לעשות איתן?!"

זו עבודתנו בימי התשובה: לחפש את הפיתויים שאנו מועדים בהם תמידית, ולתכנן תכניות כיצד להתגבר עליהן ולהתנתק מהן

איך יתכן שהקב"ה מתיר באופן מיוחד דבר שבדרך כלל אסור? מהו ה"שכר" של החוטא, ומה מרוויח מי שנכנע לתאוותיו?

בבואו אל הארמון להתנצל שלא יוכל לנגן עוד, הורה המלך למשרתיו לתלותו מיד. "וכי מה אשם אני בתאונתי?", התקומם הכנר

ככה עושים כסף קל עם מראה. ומה היצר הרע עושה כדי "להוכיח" לנו שהוא צודק? הקב"ה מאמין בנו שנעמוד בניסיון

"אדוני המלך", אמר היועץ בקול מעט מודאג, "יש כבר כמה אנשים ברחוב שמכים זה את זה. אולי בכל זאת כדאי לקרוא למישהו שיפסיק את זה?"

כשיצאו השומרים מבית המשפט, אמר אחד מהם למושל: "כבוד המושל, האם יתכן שאנחנו, שומריך, שרק התרשלנו בשמירה, ניענש כל כך בחומרה, ואילו הגנב הזה יצא זכאי ויקבל חנינה?!"

ככה זה, נוח לרוץ כמו עדר במקום להפעיל שיקול דעת, וקל יותר להאשים את האחר מאשר לחשוב שאולי אני לא מבין ויודע הכל

לפעמים אנחנו כועסים כל כך, שהמחלוקת הופכת להיות העיקר, ולא אכפת לנו איזה מחיר נשלם עליה. זה השורש של מחלוקת קרח ועדתו

ויקטור הוא רק משל. אם אתה או את מרגישים שאתם הנמשל, אין צורך להרים את היד – רק תפסיקו לחפש בחוץ את מה שאיבדתם בפנים

מעבר למסר ש"מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה", אנו לומדים פרק ממצה בשיעור החשוב בחיים: איך נתייחס לקשיים בחיינו, בצמיחה או בצניחה?

היווכחו נא בעוצם ממשלת הכבוד, ובפחיתות האסורים במאסרו. מה מוכנים לעשות בשביל כיסא בכנסת... וזה קרה בסוף. תאוות הכבוד העבירה את אותם מרגלים על דעתם

מעולם לא שמענו על יהודי שהשליך סידור לנהר הירקון רק מפני שאלוקים לא ענה לתפילתו, אבל מאידך, כן שמענו על יהודים רבים שאיבדו את אמונתם בה' בשל ניסיונות, אסונות וקשיים

הפנס היה מנותץ. שברי הזכוכית מילאו את העגלה וכתמי הנפט הכתימו את מושביה. הוא חש כקין בשעתו, שקרבנו נדחה. "למה, רבי? למה?", התאונן העגלון באוזני הרב, "מדוע מן השמים לא רצו במעשי?"