פרשת וילך
פרשת וילך: מדוע פחד המנהיג האינדיאני מהפרש הרוכב על סוסו?
זו עבודתנו בימי התשובה: לחפש את הפיתויים שאנו מועדים בהם תמידית, ולתכנן תכניות כיצד להתגבר עליהן ולהתנתק מהן
- הרב אברהם יצחק
- ג' תשרי התשפ"ב
(צילום: shutterstock)גבר התקשר לאשתו ושאל: "תגידי, מה שמת בקציצות שאכלנו אתמול?".
האישה השיבה, סמוקה: "היה טעים, אה? תגיד מאחד עד עשר, כמה אהבת אותן?".
"101", השיב הבעל.
"תודה מותק", השיבה האישה, "אבל אני לא מגלה את המתכון, זה סוד משפחתי".
"נראה לי לא הבנת", אמר הבעל, "היום הרגשתי גרוע, אז התקשרתי 101 ומד"א פינו אותי. עכשיו אני במיון - שואלים כאן מה שמת בקציצות?"...
ככה אנחנו, בקושי מבינים מה צריך לעשות, איכשהו עושים משהו - אבל בטוחים בעצמנו!
נו, אז כשמדובר בלהכין קציצות, זה לא נורא. מקסימום מיון, גרעפס ולישון...
אבל כשמדובר בעבודת ימי התשובה, מי שמרגיש בטוח בעצמו ומתרפה מעבודת התשובה, אוהו, איזה "קציצות" הוא מבשל לעצמו...
הבה נתבונן כיצד לנצל את ימי התשובה הנותרים.
* * *
ביום הכיפורים, לקראת סוף תפילת העמידה, קודם "אלוקי נצור", מוסיפים את נוסח התפילה: "אלוהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי" וכו'.
לאחר מכן, יש שמוסיפים גם: "וצריך הייתי לומר שוב לא אעשה, לולא כי יגורתי מהיצר הרע, כי הוא מאש ואני מבשר ודם - ולא אוכל לו! ואז הייתי מוסיף על חטאתי פשע".
מתוך הנוסח עולה, שעצם מורכבות היצר הרע מאש ואנו מבשר ודם, מהווה קביעה נחרצת לכך שאין בידנו להכניע את יצרנו הרע! מפני כך בעצם עלה החשש מפני ההתחייבות שלא לחטוא שוב, שהרי מה כוח הבשר אל מול האש?
ואכן, חז"ל (קידושין ל ע"ב) כבר גילונו שאלמלא עזרת ה' אין בכוח האדם להכניע את יצרו הרע. אולם מהנוסח הנ"ל עולה, שסיבת חולשתנו מול היצר נעוצה בסוג החומר ממנו אנו עשויים, הבשר והדם, ולא רק מפני אי בקשת עזרה מה'.
וצריך להבין: א) הלוא היצר הרע ניתן בנו - על אף מורכבותנו מבשר ודם! משמע, שביכולתנו להכניעו על אף זאת? כי אם הכנעתו איננה בתחום יכולתנו - לשם מה הוא ניתן בקרבנו?
ב) כידוע, כל הבריאה כפופה ל"כח המשיכה", וכמוה גם האדם - נמשך הוא מטבעו אל החומריות והארציות שבטבעו. והנה, כשם שאין ביד עצם חומרי להתנגד לכוח המשיכה השולט בו, היאך יוכל האדם להתנגד לטבעו הגשמי - לו הוא כפוף - המושכו אל החומר?
* * *
שמעתי סיפור בשם רבי ירוחם הלוי זצ"ל.
כאשר קולומבוס הגיע לאמריקה רכוב על סוסו, כידוע היו אז חיים על היבשת, אלא שהאנשים שחיו עליה היו פרימיטיביים, שבטים אינדיאניים לא מפותחים.
קולומבוס דהר במרחבי היבשת, והאינדיאנים נסו לכל עבר. ככל שהוא הגביר את קצב הדהירה, האינדיאנים החישו את קצב המנוסה.
ואז הבחין קולומבוס במנהיג השבט האינדיאני.
האינדיאנים טיפסו על העצים כקופים מיומנים, ורק מנהיג השבט נותר על עמדו בלב המארב האינדיאני, לופת בחוזקה את החנית המשוננת שבידו וממתין לבאות.
קולומבוס הרים את ידיו מעל לראשו, כמורה שפניו לשלום, ולאחר מכן ירד מסוסו.
מנהיג השבט פלט אנחת רווחה.
קולומבוס קד בפני המנהיג והגיש לו מחווה, וראש השבט סימן לאינדיאנים לרדת מהעצים.
קולומבוס התעניין בסיבת הבהלה מפניו.
וכה סיפר מנהיג השבט: "בבואך, דיווח התצפיתן על דהירת מוטציה לעברנו: יצור בעל שש רגליים - ארבע על הקרקע ושתיים מצדי הצוואר העב שהחזיק שני ראשים - האחד של אדם והשני של חיה, מצדיו זוג ידיים לו ומאחוריו זנב שעיר...
"רק כאשר ירדת מהחיה נוכחנו לגלות שאתם שני יצורים, שהאחד מנהיג את השני...".
* * *
בבריאת האדם, מספרת התורה: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָֽאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָֽאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּֽה" (בראשית ב', ז').
התורה מתארת, שהאדם נברא משני חלקים: מערכת גופנית - "עָפָר מִן הָאֲדָמָה", ומערכת רוחנית - "נִשְׁמַת חַיִּים", חלק אלוה ממעל (איוב ל"א, ב').
"כוח הבחירה" הוא בעצם המושכות!
אדם שבוחר להתפתות להבלי היצר הרע, נותן הוא את המושכות בידי הגוף ומנהיגו על הנשמה; בכך הנשמה בטלה לגוף. לעומת זאת, כאשר אדם בוחר להתגבר על האדם כרצון ה', נותן הוא את המושכות בידי הנשמה ומנהיגה על הגוף; בכך הגוף בטל לנשמה. (עי' שפת אמת, ויקרא-פסח שנה תרל"ב)
כעת נבין את נוסח התפילה ביום הכיפורים.
אכן, בשר ודם הננו, אולם מצוי בנו גם חלקאלוהממעל - נשמה שנועדה להיות שליטה על הבשר ולבטלו אליה בבחירת האדם ברצונה.
ביום הכיפורים אנו מתוודים על כל אותן פעמים שהתפתינו במקום להתגבר, ובכך בעצם נותרנו בשר ודם במקום לבטלו לנשמה. במצב זה, שנותרנו חומריים, אכן הקשינו על עצמנו להתגבר על היצר הרע, ואז בהחלט קיים החשש להתחייב שלא לחטא שוב.
אבל כאשר אדם מתגבר על פיתוייו, בכך פושט הוא מעליו את מלבוש החומר, מבטלו לנשמה וכולו הופך להיות כחלק אלוה ממעל. במצב זה אין בכוח אשו של היצר הרע לשלוט בנו!
ולשאלתנו אודות כוח המשיכה אל החומר.
בתורה מודגש, שגופנו החומרי נברא מן העפר - היסוד החומרי ביותר "בתכלית הגסות והעכירות" (של"ה, עשרה מאמרות אות ק"ה). אולם האדם מיוחס לנשמה שנופחה בקרבו (של"ה, יומא אות קפ"ה), ונשמת האדם הרי היא "יסוד אש הרוחני" (של"ה, תורה אור, פר' ויקרא אות י"ג).
כעת, שימו לב. הבריאה כפופה לכוח המשיכה - מלבד האש! האש תמיד שואפת לעלות מעלה!
בדיוק כך אדם שנכנע תמידית ליצרו ומתפתה להבליו, נותר הוא בשר ודם וימשך הוא בכוח אדיר אל החומריות. לעומת זאת, אדם שמתגבר על פיתוייו האסורים, מנהיג הוא את נשמתו על גופו ומתחבר ליסוד האש שבו, זה ששואף תמיד מעלה ואינו כנוע לכוח המשיכה החומרי.
וזו עבודתנו בימי התשובה: לחפש את הפיתויים שאנו מועדים בהם תמידית, ולתכנן תכניות כיצד להתגבר עליהן ולהתנתק מהן.
כשנתחבר ל"חלק אלוה ממעל" שבנו, נמליך עלינו בכך את האלוה ממעל.
לרכישת הספר "בכל לבי דרשתיך" על הימים הנוראים וחג הסוכות, מאת הרב אברהם יצחק, לחצו כאן.