טורים נשיים

סיפורה המפעים של הגיורת שהלכה בעקבותיו של אברהם אבינו, והגיעה אל הפסגה

אין מה לפחד שהעצמות יירקבו בקבר אחרי מאה ועשרים, אבל יש מה לבקש ולהתחנן לפני מלך מלכי המלכים: אנא, דייק אותי וכוונן את רצונותיי לאהוב את החבילה הזו ולהתעצם דרכה. תמר ללוש על הקשר שבין עצמות לקנאה

"קול פנימי עקשן ידע שכאן טמונה אמת. התפללתי שתתגלה מתוך ההסתר. ייחלתי לנצנוצי אור בתוך החושך". תמר ללוש בטור מיוחד לחודש אלול – על תחילת דרכה בתשובה, על הקשיים ועל דמעות הזריעה שהובילו לרינה של קצירה

"בפעם הבאה כשנוצר צורך הלכתי להיעזר בגוי, תנסו לזכור שמדובר באדם בן אנוש שראוי לכבוד והערכה. זכרו לשלם לו במוצאי שבת – הוא לא מפעל חסד". תמר ללוש בטור חדש

"זהו אחד הפרדוקסים המהותיים של היקום, החברה והפרט: מהי חירות? איך מוצאים את האיזון הפרטי המתאים?". תמר ללוש בטור מיוחד ל"בין הזמנים" – הרהורים על חופש, שיגרה ומה שביניהם

כל ה"תאהבי את עצמך" לא עבד. שוב הייתי הילדה הזאת שאמרו לה כל הזמן "תלמדי ממנה", "תתנהגי כמוה", הילדה המבודדת שנלחמת נגד הזרם השוצף, ולרוב - ללא כל הצלחה

בסופו של דבר, הכל תלוי במעשינו ובעבודתנו. כדאי לנו לבחור נכון - ובטוב

טיק-טק אפשר לתת לניסיונות העולם הזה לבלוע אותנו. לגרום לנו לסחוב את החיים, ולא מעבר. אבל אפשר גם לתת לניסיונות האלה משמעות

"גם בתוך ההסתר אשתדל להתחבר לביטוי שבח והודיה שיכול להתאים לי לאותה עת קשה". תמר ללוש בטור מחזק לימים של עצבות

מישהי אמרה... אבל זה פשוט בגלל שהיא לא יודעת. אז היא אמרה

כשמדברים על אמונה, ולא משנה עם מי, הנפש האלוקית מתעוררת

אין בי שקט ולא מנוחה, המחשבות והתרחישים במוחי רוקדים את מחול השדים שלהם ואין דבר שאני יכולה לעשות עם זה כרגע. חוץ מלומר תודה

רגע החורבן שבו עשית כלפי אדם מעשה שאת מתביישת בו, הוא רגע קשה. רגע של חורבן. התורה הקדושה מלמדת אותנו לתת מקום לחורבן, אבל אח''כ לקום, ולעשות נחמה וצעד לגאולה

כדי לאהוב את עצמנו באמת, לא מספיק רק להגיד אהבה, צריך להפגין אהבה. זה מה שהילדה הקטנה שיושבת לך עמוק בתוך הלב מבקשת ממך כל כך חזק

"זו העת לשבת כמה דקות עם עצמי ולאפס מחוגים, להקשיב למצפן הפנימי שלי ולהבין: החירות היא פנימית. את, חברתי החדשה, בסופו של דבר חפץ דומם. באת לשרת צורך מסוים ותו לא". הטור של תמר ללוש

כאילו אין לנו אתגרים בחיים, כאילו לא צריך לחרוק שיניים ולהתאמץ, כאילו אנחנו לא בנווה תלאות, כאילו לא צריכים לעשות את התיקון שבורא עולמים הפקיד בידינו

הבה נזכור שבשביל לזכות בכבוד, עלינו לכבד קודם את עצמנו. כדי לקבל הערכה, עלינו קודם להפנים כמה אנחנו יקרות ושוות. אי אפשר להעביר מסר של חוסר רצינות - ולבקש יחס רציני

"הלם! נער פשוט, במראה חילוני מובהק, מצהיר בקול רם ובגאווה, באמצע המסדרון של התיכון החילוני, שיש אלוקים וברור שהוא מאמין בו. בכזה עוף מוזר מעולם לא נתקלתי". הטור של תמר ללוש

"דווקא במצבי, שאינני יכולה לבשל ליקיריי, מורגש ביתר שאת החיסרון של הערוץ המדהים של משלוח מנות איש לרעהו". תמר ללוש בהרהורים לפני ניתוח

אם תחכי שמישהו אחר יבנה לך את הערך העצמי שחסר לך - את גוזרת על עצמך מסכנות, בכל מובן המילה. אף אחד לא עומד לעשות אותך מאושרת! רק את יכולה