קים בן שמעון

לאחר בירור אצל בני משפחה ומקורבים נוספים של הצדיק, אכן התברר שהוא לא לבש מעולם גלימות. שמעון ניסה לאתר את התייר שרכש את הגלימה, כדי להחזיר לו את כספו, אך כל ניסיונות החיפוש אחריו עלו בתוהו

הזוכה המאושר, שמעון, קיבל לידיו את הרכב, אך לא נסע עמו לביתו, אלא למכון לבדיקת רכבים. התברר לו שמחיר הרכב נמוך בהרבה ממה שחשב. פנה אפוא אל ראובן וסיפר לו אודות התאונה. ראובן ניסה לאתר את הסוחר הנוכל, אך כל החיפושים אחריו העלו חרס

שמעון המשיך לטעון: "מה ההיגיון בדבריך, הלא כבר מחלת לי על יומיים, והיאך תדרוש כעת תשלום תמורתם?!", אך ראובן בשלו: "הגיוני או לא, דיברתי על יום-יומיים, לא על יחידה של 6 ימים"!

שבת מרוממת חלפה על בני המשפחה. והנה, כשסיים ראובן לשתות את כוס ההבדלה, לפתע הפלאפון שלו מצלצל. על הקו היה שמעון שביקש להזכיר: "ידידי היקר, אתה בודאי זוכר שעדיין לא העברת לי את התשלום?"

שמעון לא איבד עשתונות והשיב בשלווה: "ברגע שנטשת את הרכב וברחת מהמקום, הרכב הפך להיות הפקר גמור, ואני זכיתי בו!..."

"ראה נא, לכל אחד מאתנו שני רכבים מפוארים; מה דעתך שנתקין מצלמות במתחם החנייה המשותף שלנו, כדי שהדבר ירתיע את הגנבים מלהיכנס לכאן, ובמקרה שתארע חלילה גניבה, נוכל לעלות על עקבות הגנבים באמצעות צילומי המצלמות"

למחרת, כשפגש את שמעון אמר לו 'אני חייב להודות לך מקרב לב, בזכותך אטול השנה אתרוג נאה ומהודר'... שמעון תמה, 'נדמה לי שהאתרוג שרכשת לא היה מסוג כל כך מהודר'