הרב יצחק זילברשטיין
התברר שהאתרוג שנלקח מקופסת הפסולים הינו מהודר שבמהודרים
למחרת, כשפגש את שמעון אמר לו 'אני חייב להודות לך מקרב לב, בזכותך אטול השנה אתרוג נאה ומהודר'... שמעון תמה, 'נדמה לי שהאתרוג שרכשת לא היה מסוג כל כך מהודר'
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- ל' ניסן התשע"ה
למחרת יום הכיפורים, יצא ראובן לשוק ארבעת המינים כדי לחפש לעצמו אתרוג מהודר לחג הסוכות המתקרב ובא. לאחר שעבר בכמה דוכנים, הגיע לדוכן האתרוגים של שמעון ושם מצא אתרוג נאה.
ראובן שילם את מחיר האתרוג, ולאחר מכן ביקש משמעון שיתן לו בחינם אתרוג נוסף, פסול, כדי לתלותו בסוכה לשֵם קישוט. (וכמו שכתב השל"ה הקדוש, הובא במשנ"ב סי' תרל"ח ס"ק י"א, שראוי ליפות הסוכה בקרמין וסדינין ולתלות בה פירות חשובין).
שמעון הצביע על ארגז שהיה מונח על הרצפה ואמר: 'כאן האתרוגים הפסולים, קח לך אחד'. ראובן הושיט ידו אל הארגז ונטל אתרוג מלוכלך ומכוסה בכתמים רבים.
כשראובן הגיע לביתו הוא בחן את האתרוג הפסול, וחשב בליבו כי שמא הוא אינו פגום כפי שנראה. הוא ניקה בעדינות לכלוכים וכתמים שחורים שנדבקו לקליפתו, ובסופו של דבר - הנה לפניו אתרוג מהודר-שבמהודרים, אף יותר מהאתרוג שרכש לעצמו במחיר רב...
למחרת, כשפגש את שמעון אמר לו 'אני חייב להודות לך מקרב לב, בזכותך אטול השנה אתרוג נאה ומהודר'... שמעון תמה, 'נדמה לי שהאתרוג שרכשת לא היה מסוג כל כך מהודר'. וראובן סיפר אודות האתרוג שנלקח מקופסת הפסולים. ומה היתה תגובתו של שמעון? - הוא תבע ממנו מיד שישיב את האתרוג או שישלם לו מחיר מלא, 'הרי האתרוג הזה הונח בטעות בארגז הפסולים'.
ראובן טען לעומתו כי אינו צריך לשלם, 'אתה נתת לי את זה מארגז האתרוגים הפסולים, אז מה פתאום אתה חוזר בך'?!
עם מי הדין?
הפקר בטעות
בתוספות בפסחים (נ"ז. ד"ה אלא) מבואר, שהפקר בטעות אינו הפקר. כמו כן נפסק ברמ"א (חו"מ סי' רמ"א ס"ב), שאם אדם מחל בטעות, הוא יכול לחזור בו ממחילתו לאחר שנודעה הטעות, גם אם המקבל כבר עשה קניין בחפץ והשתמש בו. משום שאם המוחל היה יודע בזמן המחילה את מה שידוע לו עכשיו, הוא לא היה מוחל[1].
משום כך, ניתן היה לחשוב שמחילתו של בעל הדוכן על האתרוג, בטעות יסודה, וראובן חייב להשיב לו את האתרוג או לשלם לו את מחירו.
אצל 'סוחר' הכללים שונים
ברם, אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, שלמעשה נראה שראובן זכה באתרוג, ונימק דבריו כדלהלן:
שמעון הינו 'סוחר אתרוגים', וסוחר לא משליך סתם כך (מתוך טעות ואי שימת לב) אתרוג לארגז הפסולים, אלא בודק כל אתרוג (מן הסתם בקפידה), ובמקרים נדירים, נופלת טעות באבחנתו (וגם במקרה דנן משום-מה לא הבחין שמדובר בכתמים חיצוניים), ולכן, אנו אומרים שכאשר מחליט להניח אתרוג בארגז הפסולים, גם על הצד הרחוק שטעה בבדיקה והאתרוג כשר, הרי אין זה שכיח כלל, והוא אינו מייחס חשיבות למקרה כל כך זניח של אתרוג כשר אחד (מתוך אלפים) שהונח בארגז הפסולים, וממילא מתייאש ממנו ומפקירו.
כמו כן, מן הסתם אין זה שכיח שלוקחי האתרוגים הפסולים יעמדו על כשרותם ויבואו לנקותם ולגלות שמדובר באתרוג כשר, ולכן כשהניח שמעון את האתרוג בארגז הפסולים, הרי שהתייאש ממנו לגמרי, והוא אינו רשאי לתבוע את דמיו מראובן.
ונשאלנו בעבר - הוסיף הרב יצחק זילברשטיין שליט"א - אודות יהודי שהמקרר שלו פסק מלפעול, ומשכך הוציאוֹ מביתו. שכנו שהבחין בכך, שאלו 'מדוע אתה זורק את המקרר', והלה השיב 'הוא יצא מכלל שימוש'. השכן מיהר לזכות במקרר, הכניסו לשקע שבביתו, והמקרר חזר לחיים...
התברר, שהבעיה לא היתה במקרר, אלא בשקע החשמל של הבעלים הראשון... וכעת הוא מגיע ותובע משכנו להשיב לו את המקרר שנזרק מחמת טעות.
ואמרנו, שאכן צריך השכן להשיב את המקרר, מפני שהוא הפקירו בטעות, והפקר בטעות אינו הפקר כאמור, ואין זה דומה לענייננו, משום שזריקת המקרר נבעה מחמת טעות גמורה, כי בעליו אינו 'סוחר מקררים', ולא שיער בדעתו כלל שיתכן שהבעיה כל כך פשוטה, ולכן המקרה מוגדר כהפקר בטעות, שאינו הפקר כאמור, ולכן השני לא זכה במקרר.
לסיכום: ראובן זכה באתרוג ואינו צריך לשלם את דמיו לשמעון.
[1] אולם, במסכת כריתות (כ"ד.) מבואר ששור שהעידו עליו שהרג אדם, ונגמר דינו לסקילה, ולאחר מכן באו עדים אחרים והזימו את הראשונים (ונמצא כעת שהשור לא נסקל), דינו של השור כעת הוא כהפקר, וכל המחזיק בו זכה בו, מכיון שמשעה שנגמר דינו להיסקל, הפקירוהו בעליו. (ונחלקו הפוסקים אם הזכייה היא מחמת הפקר או מחמת היאוש של הבעלים).
ומעתה יש להבין, הרי גם בנידון שור הנסקל שהוזמו עדיו, לכאורה מדובר בהפקר (או יאוש) שנבע מחמת טעות (שכן אילו הבעלים היו מודעים לכך שעדותם של העדים שיקרית, בודאי שלא היו מתייאשים מהשור שלהם), וכיצד אפוא ניתן לזכות בשור?
והיו שביארו זאת על פי דברי ה'זכרון יוסף' (סי' ד', הו"ד בפתחי תשובה חו"מ סי' רמ"א סק"ג) שכתב: 'מחילה (והפקר) בטעות, לא שייך אלא באופן שנתגלה להמוחל (או למפקיר) עכשיו, דבר שהיה בשעת המחילה נעלם מהם, מה שאין כן על ידי דבר הנולד אחר המחילה, דאטו (וכי) המוחל לחבירו בחזקת שהוא עני, ואחר כך נפלה לו ירושה ונתעשר תהיה המחילה בטילה למפרע?! - זהו ודאי דבר שאין לו שחר כלל', (אבל אם התברר שבאותה שעה היה עשיר, והוא מחל לו כי החזיקוֹ לעני, הרי זו טעות דמעיקרא, ואין מחילתו מחילה).
ולפי דבריו ניתן לבאר, שיש להבחין בין טעות הנובעת מחוסר ידע, 'טעות דמעיקרא', שבזה אכן הפקר בטעות אינו הפקר, לבין נידון שור הנסקל, שבו 'התחדש מצב', דהיינו, כל עוד לא הוזמו עדיו, השור היה מזומן לאבדון וסקילה, ודינו שאסור בהנאה, ואז חל ההפקר, ואף שאחר כך הוזמו עדיו, הרי זה דבר המתחדש (הטעות 'נולדה' רק לאחר ההזמה), כך שמתחילה, בשעת ההפקר, לא היתה טעות, ולכן דוקא בזה אנו אומרים שההפקר של בעל השור נחשב להפקר.
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.