סיון רהב מאיר

בתוכנית בוקר אומרת רהב מאיר על המורים: "כל הכבוד זה מורכב, בכל כך הרבה אי וודאות, לתפקד, ללמד". צפו

לא להיות כפויי טובה, ללוות את הילדים בחרדת קודש – ולעשות זאת בכל יום מחדש, וגם כמה מילים לזכרו של ה"בן איש חי"

"הילדים לומדים מאיתנו איך להתמודד עם משברים, הם לומדים גמישות", אומרת רהב מאיר, "להכין את הילדים ואת עצמינו להרפתקה עם מאגרים של סובלנות". צפו

לשים מעקה, להשיב אבדה, לשלם שכר. כמה פשוט, כמה לא מובן מאליו

היו מחלוקות שבאמת קרעו אותנו מבפנים. אבל הפעם? הפעם אין באמת מחלוקת. על מה בעצם אנחנו רבים כל היום? הרי רוב הסוגיות הבוערות, רוב הדאגות והתקוות כעת, הן משותפות לכולם

פתרונות חלופיים ל"זום", סינון אתרים – ולא רק לדתיים, והתגובה של אמא לשיעור ב"זום" שמתנתק בפעם השלישית

"עגלה ערופה" בימינו, החזרה למוסדות החינוך, המלחמה האמיתית שבתוכנו, ונקודה למחשבה מדבריו של הרב שי אוחיון הי"ד

אסור שהריחוק החברתי שהקורונה כופה עלינו יהפוך לניכור חברתי בין אדם לאדם. כשם שיש כעת נזקקים שצריכים מזון, יש נזקקים שצריכים תשומת לב

בשני התחומים אנחנו צריכים יותר יציבות ואמון. בשניהם אפשר לאחל: רפואה שלמה. נדמה לי שמעולם לא אמרנו "שנה טובה" וכל כך התכוונו לכך.

"אני חושב שצריכים לפתוח את הנחל לציבור, אבל בו זמנית אני אומר שהייתי נמנע מלבקר בנחל, למרות שזה נראה כמו אחלה מקום. למה? כי יש מי שאומר שזה מפריע לו"