מגילת מצרים: כיצד ניצלו יהודי קהיר מגזירות אל-חאכים?
מגילת מצרים עוסקת באירוע שהתרחש בשנת 1012, כאשר השיגעון היה עדיין חלקי. במהלך לוייה של חכם יהודי בקהיר, התפרצו המון מצרים ופרעו במלווים, ולאחר מכן אסרו קבוצה מהם בטענות שווא שונות ומשונות
מגילת מצרים עוסקת באירוע שהתרחש בשנת 1012, כאשר השיגעון היה עדיין חלקי. במהלך לוייה של חכם יהודי בקהיר, התפרצו המון מצרים ופרעו במלווים, ולאחר מכן אסרו קבוצה מהם בטענות שווא שונות ומשונות
מלבד חילול משרת הכהונה הגדולה והפיכתה למשרה הנקנית בכסף, היה ישוע באופן כללי נוטה לתרבות היוונית. הוא שינה את שמו ליאסון, והחל בהכנות להפיכת ירושלים ל"פוליס" יוונית
יומיים לאחר מכן, בכ"ג בתשרי, הגיע טיטוס הרשע, בנו של אספסינוס, יחד עם מאתיים לוחמים גיבורי חיל, כתגבורת לאביו אספסינוס. יחד הם פרצו אל העיר. ארבעת אלפים איש נשחטו בגמלא, ועוד חמשת אלפים איש קפצו אל מותם לתהומות שסביב העיר
התיעוד הראשון שמגיע אלינו הוא בן מאה שנים, אבל הקהילה היהודית בחבאן קיימת שנים רבות מאד. לפי המסורת שלהם, הם גלו לשם בימי הבית הראשון, והם מכנים את עצמם "ראש גולים". שערם מגודל, הם אינם מסתפרים, בגדיהם דומים לציורים הקדומים של יושבי ארץ ישראל בימי התנ"ך, ולראשם מצנפות לבנות
הליודורוס אכן הגיע לירושלים, ודרש מחוניו הכהן הגדול את המפתחות לחדרי האוצרות. הוא דרש כניסה לכל מקום שבו נמצא כסף, וכבר הביא עמו בהמות מסע וחיל משמר להובלת הכסף לידי המלכות
שוב נראה היה כי קרנם של היהודים עולה באימפריה ההלניסטית הסלבקית שאליה הצטרפו. הדעה כי היהודים הם אנשים שימסרו את נפשם על מילתם והינם נאמנים, התפשטה גם באימפריה הסלבקית. נראה לכאורה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, מה כבר יכול להשתבש?
יהודי ארץ ישראל נפלו בין הפטיש והסדן. תלמי השלישי דרש מהם עוד מסים, למימון מסעות המלחמה שלו, שבהם הוא "מגן" על נחלתו. זו היתה זכותו החוקית, כמובן, אבל היא עוררה התמרמרות רבה
חוסרו היה המלך העשרים ושניים באימפריה הסאסאנית הפרסית, ויש סבורים שהיה הגדול מכולם. אכן, בלתי מנוצח. אבל בתוך ארמון מלכותו, על מיטתו, בשנתו, מישהו ככל הנראה הצליח לנצח אותו, או לפגוע בו. מי זה היה? לא תאמינו
כאשר נשווה לנגד עינינו את התרוממות כבודו של עם ישראל בעקבות התרגום, והכרת הגויים את תכני התורה הנפלאים, נחשוב מן הסתם שדבר זה שימח מאד את חכמי ישראל. אך לא כך היה
הזקנים עשו את מלאכתם בזריזות, ותוך כשלושה חדשים סיימו את מלאכת התרגום, הם השתדלו מאד לדייק, כדי שהדברים יהיו מובנים בשפה היוונית, ומלבד שינויים מועטים שנאלצו להכניס, שמרו על דיוק