תרגום התורה ליוונית: כבוד עולמי או אסון נורא?

תרגום השבעים גרם להתרוממות קרן היהודים במצרים. תלמי ציווה לשמור את ספרי התורה המתורגמים בספריה, במקום שיישמרו טהורים. הוא הזמין את שבעים הזקנים לארמונו מעתה ואילך פעם בכמה זמן, כדי ללמוד מהם מחכמת היהודים. הוא העניק לכל אחד מתנות יקרות ערך, ושלח עמם שוב מתנות עצומות לכהן הגדול אלעזר שבירושלים. באלכסנדריה נוסדה קהילה גדולה של יהודים, מתוך אלפי העבדים ששחרר תלמי, וכן רבים שהצטרפו אליהם. הם הקימו שם את בית הכנסת הגדול בעולם.

גם בכל רחבי העולם ההלניסטי החלו להכיר במשמעותם של חוקי היהודים, שעד עתה לא הכירום. המלך סלבקוס ניקטור, ששלט בממלכה הסלבקית, מסוריה ועד הודו, זיכה יהודים מכובדים בזכות אזרחים בערי הפוליס שייסד בכל רחבי ממלכתו, כפי שהיו זכויות ליוצאי יוון. כיוון שיהודים נמנעים משמן של גויים, הם קיבלו בכל מקום שהיו קצבה מיוחדת לשמן כשר על פי חוקי היהדות. הזכות הזו נשארה וכובדה במשך מאות שנים, גם הרומאים כיבדו אותה. בימי מרקוס אגריפס הרומאי, מאתיים שנים אחרי שנקבעו חוקי זכויות היהודים, באה משלחת יוונית לקטרג על החוק הזה, וטענה: אם היהודים מכובדים כמו היוונים, מדוע אינם עובדים את אלילי היוונים? סניגור מטעם היהודים היה היסטוריון מפורסם בשם ניקולאוס, איש דמשק, שכתב את ההיסטוריה של העולם במאה ארבעים וארבעה כרכים (144!). בספריו הוא מביא ידיעות על נח אחרי המבול, על אברהם, על "משה מחוקק היהודים" וגם על דוד המלך. הוא ידע כי היוונים קיבלו מסורות קדומות של היהודים, והוכיח את קדמות הדת היהודית וערכה. ואכן, החוקים לא השתנו.

תיאופרטוס, תלמידו של אריסטו, אמר על היהודים שהם "הפילוסופים מבין הסורים". קליארכוס, תלמידו של אריסטו, תיאר בספרו מפגש בין אריסטו ליהודי, שבו התרשם אריסטו מגדולתו של איש שיחו בפילוסופיה, ומחוקי המוסר המיוחדים של היהודים. הוא ציין במיוחד כי אותו יהודי "ידע לכבוש את יצרו", ושהחינוך והלימוד של תורת היהודים הכניס בו תבונה מיוחדת. אריסטו אמר כי יהודה היא מדינת פילוסופים. סופר יווני בשם הרמיפוס רשם בספרו הראשון על המחוקקים, כי המלומד היווני פיתגורס שאב מהעם היהודי את הפילוסופיה שהנהיג בין היוונים. הסופרים האקטיוס מהעיר אבדירה ומגאסתנס, שחיו בימי תלמי, כתבו כי אמונת היהודים היא מופשטת, חכמה, והם תופסים את אחדות היקום ואחדות האל.

כאשר נשווה לנגד עינינו את התרוממות כבודו של עם ישראל בעקבות התרגום, והכרת הגויים את תכני התורה הנפלאים, נחשוב מן הסתם שדבר זה שימח מאד את חכמי ישראל. אך לא כך היה. חז"ל אמרו: "היה היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה" (מסכת סופרים א', ז'). ולא זו בלבד, אלא שקבעו את אותו היום כיום צום, שחושך ירד לעולם: "בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך, והחושך בא לעולם שלושה ימים" (סדר עולם רבה).

מדוע? ההסבר שחז"ל כתבו, הוא "שלא היתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה". אכן, בלשון הקודש, שבה ניתנה התורה מהקב"ה, טמונים כל הסודות והרזים, וכל אות וקוץ יש להם הסבר וטעם. ואילו בתרגום היווני אין דרך להעביר את כל זה, אמת ויציב. אבל עדיין, התורה נשארה כתובה בעיקר בלשון הקודש, ובספריה של תלמי היה עותק ביוונית. היכן האסון הגדול? והרי זה הביא להרמת קרן ישראל?

את התשובה נראה בפרקים הבאים.

לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסו לכאן >>