"אִיצִיק, מַה קָּרָה לְךָ? תִּרְאֶה אֵיךְ אַתָּה נִרְאֶה!" קָרָא אַבָּא שֶׁל אִיצִיק בְּכַעַס. "שָׁכַחְתָּ מִי אַתָּה?! שָׁכַחְתָּ כֵּיצַד יֶלֶד מְחֻנָּךְ כָּמוֹךָ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג?! אֵיךְ יֶלֶד שֶׁל מִשְׁפָּחָה כָּל-כָּךְ נִכְבֶּדֶת יָכוֹל לְהִשְׁתּוֹלֵל בְּלִי גְּבוּלוֹת, לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הַכְּלָלִים וּלְהִתְלַכְלֵךְ בְּצוּרָה כָּזֹאת?"
הֵי הוֹפְּ – הָאֶבֶן פָּגְעָה בַּכִּרְכָּרָה! כֻּלָּם הָיוּ הֲמוּמִים. מִיהוּ הַחֻצְפָּן שֶׁזָּרַק אֶבֶן עַל הַכִּרְכָּרָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ? הַפַּחַד הָיָה גָּדוֹל. הַמֶּלֶךְ הִמְשִׁיךְ בִּנְסִיעָתוֹ, אֲבָל כַּמָּה חַיָּלִים נִשְׁאֲרוּ בָּאֵזוֹר כְּדֵי לִתְפֹּס אֶת הַיֶּלֶד הֶחָצוּף
"הַחֲבִילָה שֶׁהֵבֵאתָ אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁלִּי!" פָּסַק הַסּוֹחֵר מִיָּד. "מָה?!" תָּמַהּ הַסַּבָּל, "מִי אָמַר לְךָ שֶׁזּוֹ אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁלְּךָ?! הֲרֵי בִּכְלָל לֹא רָאִיתָ אֶת הַחֲבִילָה שֶׁהֵבֵאתִי, הִיא מֻנַּחַת בַּחוּץ לְיַד הַדֶּלֶת!"
חָשַׁב הַשַּׂר וְנִזְכַּר: הֲרֵי הַמֶּלֶךְ לֹא מַרְשֶׁה לִי לְהִתְעָרֵב! אֲבָל אַחֲרֵי מַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת הוּא הֶחְלִיט: הַמֶּלֶךְ בְּוַדַּאי לֹא הִתְכַּוֵּן לְהִתְעָרְבוּת כָּזֹאת – שֶׁבָּהּ אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁאֲנִי הַצּוֹדֵק. הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין לִי גִּבֶּנֶת! אַסְכִּים לְהִתְעָרֵב עִם הָרוֹזֵן
פִּתְאוֹם נִשְׁמְעָה הַכְרָזָה בָּרַמְקוֹל: "מְבַקְּרִים יְקָרִים! שְׁעַת הַבִּקּוּר בְּגַן הַחַיּוֹת הִסְתַּיְּמָה! כֻּלָּם מִתְבַּקְּשִׁים לָצֵאת מֵהַגַּן. בְּעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים"
קָם הָאִישׁ וְיָצָא לְכִוּוּן הָאַרְמוֹן. רֶגַע אֶחָד הוּא עָמַד בְּשֶׁקֶט לְיַד הַשַּׁעַר, וּבָרֶגַע הַבָּא פָּרַץ פְּנִימָה וְהִתְחִיל לָרוּץ וְלָרוּץ. הַשּׁוֹמְרִים נִדְהֲמוּ לְרֶגַע, וּמִיָּד מִהֲרוּ לָרוּץ אַחֲרָיו. הוּא בָּרַח מֵהֶם וְרָץ בִּמְהִירוּת אַדִּירָה, וְעַד שֶׁהַשּׁוֹמְרִים הִצְלִיחוּ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ – הוּא כְּבָר עָמַד מוּל הַמֶּלֶךְ
הוּא לֹא הִתְאַפֵּק, וּפָנָה בִּכְאֵב לֶ"חָפֵץ חַיִּים": "מַדּוּעַ מְנַעְתֶּם מֵאִתָּנוּ אֶת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל קַבָּלַת פְּנֵי תַּלְמִיד חָכָם?! הֲרֵי הָיִינוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיכֶם בְּכָבוֹד גָּדוֹל!"
הוּא נִגַּשׁ מִיָּד לַמְּלָאכָה: הִזְמִין אֶת בַּעֲלֵי הַמִּקְצוֹעַ הֲכִי טוֹבִים, קָרָא לַקַּבְּלָנִים הַמִּקְצוֹעִיִּים בְּיוֹתֵר, וְהוֹרָה לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בֶּחֳמָרִים הֲכִי יְקָרִים וְאֵיכוּתִיִּים שֶׁיֵּשׁ בַּשּׁוּק, כְּדֵי לִבְנוֹת אַרְמוֹן מְפֹאָר בְּאֵיכוּת גְּבוֹהָה מְאֹד
"בְּסֵדֶר", אָמַר שַׁבְּתַאי. הוּא הִתְיַשֵּׁב מוּל חַצְקְל הָעֶגְלוֹן הַמְנֻסֶּה, וְחַצְקְל הִתְחִיל לִבְחֹן אוֹתוֹ: "מָה עַל הָעֶגְלוֹן לַעֲשׂוֹת", פָּתַח חַצְקְל בִּשְׁאֵלָה, "אִם הוּא נוֹסֵעַ בַּדֶּרֶךְ, הָעֲגָלָה עֲמוּסָה בַּאֲנָשִׁים, וּפִתְאוֹם שׁוֹקַעַת הָעֲגָלָה בְּבֹץ וְהַסּוּסִים לֹא מַצְלִיחִים בְּשׁוּם אֹפֶן לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהַבֹּץ?"
הַצִּיּוּר הָיָה מְדֻיָּק וּמְיֻחָד מְאֹד. הַמֶּלֶךְ יָשַׁב וּבָחַן אוֹתוֹ הֵיטֵב, וּלְפֶתַע שָׂם לֵב שֶׁהַצַּיָּר לֹא סִמֵּן בַּצִּיּוּר חַלּוֹן אֶחָד שֶׁל הָאַרְמוֹן. "חָסֵר כָּאן חַלּוֹן", הִצְבִּיעַ הַמֶּלֶךְ עַל הַמָּקוֹם בַּצִּיּוּר. "הוֹ, זֶה חֵלֶק קָטָן מְאֹד בַּצִּיּוּר", הִסְבִּיר הַצַּיָּר, "מְדֻבָּר רַק בְּמִסְפַּר קַוִּים קְטַנִּים שֶׁלֹּא צִיַּרְתִּי"
