פרשת שופטים לילדים

מֶלֶךְ אֶחָד שָׁלַח אֶת אַחַד הַשָּׂרִים שֶׁלּוֹ לִמְדִינָה אַחֶרֶת, לִמְשִׂימָה מְסֻיֶּמֶת בִּשְׁלִיחוּתוֹ. לִפְנֵי שֶׁהַשַּׂר יָצָא לַדֶּרֶךְ, הִזְהִיר אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: "שֶׁלֹּא תָּעֵז לְהִתְעָרֵב עַל שׁוּם דָּבָר עִם מִישֶׁהוּ מֵהַשָּׂרִים בַּמְּדִינָה הַהִיא! גַּם אִם יַצִּיעוּ לְךָ כֶּסֶף רַב – אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת!"

הִסְכִּים הַשַּׂר, וְהִבְטִיחַ לַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא לֹא יִתְעָרֵב עִם אַף אֶחָד.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשַּׂר אֶל הַמְּדִינָה הַשְּׁנִיָּה, פָּגַשׁ אוֹתוֹ אַחַד הָרוֹזְנִים. אָמַר לוֹ הָרוֹזֵן: "נָכוֹן יֵשׁ לְךָ גִּבֶּנֶת? אַל תַּגִּיד שֶׁלֹּא! כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּלִיטָה בַּגַּב!"

"מַה פִּתְאוֹם?" נֶעֱלַב הַשַּׂר, "אֵין לִי שׁוּם גִּבֶּנֶת".

"אֲנִי מוּכָן לְהִתְעָרֵב אִתְּךָ עַל כָּךְ! אִם אַתָּה צוֹדֵק וְאֵין לְךָ גִּבֶּנֶת – אֶתֵּן לְךָ מֵאָה אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב!" אָמַר הָרוֹזֵן.

חָשַׁב הַשַּׂר וְנִזְכַּר: הֲרֵי הַמֶּלֶךְ לֹא מַרְשֶׁה לִי לְהִתְעָרֵב! אֲבָל אַחֲרֵי מַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת הוּא הֶחְלִיט: הַמֶּלֶךְ בְּוַדַּאי לֹא הִתְכַּוֵּן לְהִתְעָרְבוּת כָּזֹאת – שֶׁבָּהּ אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁאֲנִי הַצּוֹדֵק. הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין לִי גִּבֶּנֶת! אַסְכִּים לְהִתְעָרֵב עִם הָרוֹזֵן.

"בְּסֵדֶר", אָמַר הַשַּׂר לָרוֹזֵן, "אֲנִי מוּכָן".

"טוֹב, תּוֹרִיד אֶת הַחֲלִיפָה, וְכֻלָּנוּ נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לְךָ גִּבֶּנֶת", אָמַר הָרוֹזֵן.

הַשַּׂר הֵסִיר אֶת חֲלִיפָתוֹ, וְכֻלָּם רָאוּ שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין לוֹ גִּבֶּנֶת. הָרוֹזֵן הוֹדָה בְּטָעוּתוֹ, וְשִׁלֵּם לַשַּׂר מֵאָה אֶלֶף דִּינָרִים.

וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר חָזַר הַשַּׂר אֶל הַמֶּלֶךְ, צָעַק עָלָיו הַמֶּלֶךְ בְּכַעַס וּבְצַעַר: "מַדּוּעַ הִסְכַּמְתָּ לְהִתְעָרֵב? מֶה עָשִׂיתָ?! אֲנִי הִתְעָרַבְתִּי עִם הָרוֹזֵן קֹדֶם לָכֵן – אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתְךָ לְהוֹרִיד אֶת הַחֲלִיפָה. הוּא אָמַר, שֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁכֵּן יַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת. סִכַּמְנוּ בֵּינֵינוּ, שֶׁמִּי מִשְּׁנֵינוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה שֶׁהוּא צָדַק – יְשַׁלֵּם לַשֵּׁנִי חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב. עַכְשָׁו הוּא הִפְסִיד מֵאָה אֶלֶף דִּינָרִים כְּשֶׁשִּׁלֵּם לְךָ – אֲבָל הִרְוִיחַ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף בִּמְקוֹמָם! וַאֲנִי הִפְסַדְתִּי בִּגְלָלְךָ גַּם אֶת הַכָּבוֹד שֶׁלִּי וְגַם כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף..."

הַשַּׂר הַזֶּה חָשַׁב שֶׁהוּא חָכָם, וּמַחְלִיט לְבַד מָתַי לֹא צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַמֶּלֶךְ. הוּא לֹא שָׁמַע בְּקוֹל הַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ לֹא לְהִתְעָרֵב בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, כִּי הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהַמִּקְרֶה הַזֶּה הוּא מַשֶּׁהוּ אַחֵר, וּמֻתָּר לוֹ. הוּא לֹא יָדַע שֶׁבִּגְלָלוֹ הַמֶּלֶךְ יַפְסִיד עַכְשָׁו הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא הִרְוִיחַ בָּהִתְעָרְבוּת!

יְהוּדִים יִרְאֵי שָׁמַיִם מְקַיְּמִים אֶת מִצְווֹת הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת – כִּי כָּךְ הַשֵּׁם אָמַר, וְכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה. אַף פַּעַם הֵם אֵינָם חוֹשְׁבִים שֶׁבַּמִּקְרֶה הַמְסֻיָּם שֶׁלָּהֶם אֶפְשָׁר לְוַתֵּר, שֶׁלֹּא צָרִיךְ כָּל-כָּךְ לְהַקְפִּיד, שֶׁהַתּוֹרָה לֹא הִתְכַּוְּנָה בְּדִיּוּק לָזֶה. עָלֵינוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַשֵּׁם תָּמִיד, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, וְלֹא לְנַסּוֹת לִהְיוֹת חֲכָמִים וּמְתֻחְכָּמִים. כָּךְ נִזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַצַּו "תָּמִים תִּהְיֶה עִם הַשֵּׁם אֶלֹקֶיךָ".