פרשת ראה לילדים

"מוֹטִי, הַיּוֹם נֵלֵךְ לְגַן הַחַיּוֹת", בִּשֵּׂר אַבָּא לְמוֹטִי בֶּן הָעֶשֶׂר.

"אֵיזֶה יֹפִי, לְגַן הַחַיּוֹת!" שָׂמַח מוֹטִי. "אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי בְּגַן הַחַיּוֹת!"

אַבָּא וּמוֹטִי יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ וְהִגִּיעוּ לַגַּן הַחַיּוֹת. מוֹטִי נִכְנַס בְּהִתְלַהֲבוּת, מְחַכֶּה בְּקֹצֶר רוּחַ לִרְאוֹת כְּבָר אֶת הָאַרְיֵה הַגָּדוֹל, אֶת הַנָּמֵר הַמַּפְחִיד, אֶת הַקּוֹפִים הַקּוֹפְצִים וְאֶת הַזֶּבְּרוֹת עִם הַפִּיזָ'מוֹת.

בַּגַּן הָיוּ שְׁבִילִים אֲרֻכִּים, וּלְצִדָּם – כְּלוּבִים שֶׁל חַיּוֹת.

"הִנֵּה דֹּב!" הִצְבִּיעַ אַבָּא עַל הַכְּלוּב הָרִאשׁוֹן. אֲבָל מוֹטִי הָיָה כָּל-כָּךְ נִלְהָב, שֶׁלֹּא רָצָה לַעֲצֹר. "בּוֹא, אַבָּא. בּוֹא נַמְשִׁיךְ!" קָרָא, "בְּוַדַּאי בְּהֶמְשֵׁךְ הַשְּׁבִיל נִרְאֶה בַּעֲלֵי-חַיִּים מְעַנְיְנִים הַרְבֵּה יוֹתֵר!"

מוֹטִי הִתְחִיל לָרוּץ, וְאַבָּא מִהֵר אַחֲרָיו. לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ מוֹטִי כְּלָל לֹא הִבִּיט עַל הַחַיּוֹת שֶׁמִּסְּבִיבוֹ. אָמְנָם אַבָּא שֶׁלּוֹ נִסָּה לוֹמַר: "מוֹטִי, תַּעֲצֹר! תִּרְאֶה – יֵשׁ כָּאן אַרְיֵה! בּוֹא תִּרְאֶה נְחָשִׁים מַפְחִידִים!" אֲבָל מוֹטִי חָשַׁב כָּל הַזְּמַן שֶׁבְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ הוּא יִרְאֶה חַיָּה מְעַנְיֶנֶת יוֹתֵר, וְשָׁם הוּא יַעֲמֹד וְיִסְתַּכֵּל וְיֵהָנֶה. כָּךְ רָץ מוֹטִי כָּל הַזְּמַן קָדִימָה, אוֹ חָזַר אֲחוֹרָה וְלַצְּדָדִים, וְלֹא הָיָה לוֹ רֶגַע אֶחָד שֶׁל מְנוּחָה וַהֲנָאָה.

פִּתְאוֹם נִשְׁמְעָה הַכְרָזָה בָּרַמְקוֹל: "מְבַקְּרִים יְקָרִים! שְׁעַת הַבִּקּוּר בְּגַן הַחַיּוֹת הִסְתַּיְּמָה! כֻּלָּם מִתְבַּקְּשִׁים לָצֵאת מֵהַגַּן. בְּעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים".

"אוֹי, כָּל-כָּךְ מַהֵר?" הִתְאַכְזֵב מוֹטִי, "עֲדַיִן לֹא רָאִיתִי כְּלוּם!"

בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, שָׁאַל אַבָּא אֶת מוֹטִי: "נוּ, אֵיךְ הָאַרְיֵה, מַפְחִיד? וְהַקּוֹפִים – נָכוֹן הֵם מַצְחִיקִים? רָאִיתָ אֶת הַפַּסִּים עַל גּוּפָהּ שֶׁל הַזֶּבְּרָה?"

וּמוֹטִי עָנָה בְּעֶצֶב: "לֹא רָאִיתִי כִּמְעַט כְּלוּם... כָּל הַזְּמַן חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּמָקוֹם אַחֵר יִהְיוּ דְּבָרִים מְעַנְיְנִים יוֹתֵר".

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּדִיּוּק כְּמוֹ מוֹטִי. מַגִּיעִים לָעוֹלָם הַזֶּה – וְכָל הַזְּמַן חוֹשְׁבִים שֶׁבְּמָקוֹם אַחֵר, אוֹ בִּזְמַן אַחֵר, יִהְיֶה לָהֶם יוֹתֵר טוֹב. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ דַּוְקָא עַכְשָׁו – בָּרֶגַע הַזֶּה, בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בַּמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לָנוּ – כִּי זֶה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילֵנוּ. נְנַצֵּל אֶת הַתְּנָאִים שֶׁקִּבַּלְנוּ מִשָּׁמַיִם לְעוֹד וָעוֹד מַעֲשִׂים טוֹבִים.