היסטוריה

מבנה עצום, תעודות פפירוס, כלי נשק ומטבעות מימי אנטיוכוס הרביעי התגלו בחפירה ארכיאולוגית מסעירה בנחל זוהר

לפני כמעט שלש מאות שנים, נראה רבה הישיש של פאדובה, רבי ישעיה באסאן, מהלך ברחוב היהודים אחרי שני סבלים הסוחבים ארגז עץ ענק וכבד. מה היה טמון באותה תיבה מסתורית? ומדוע היה צורך לנעול אותה בכזה טקס רשמי?

עשרים עמודים גדושים בתיאורים, במחקרים, בסיפורים ובדיבורים על "ברינג". מדוע הנושא מעניין כל כך את הרוסים? לא תאמינו

זהו הסיבוב האחרון בין יצחק לישמעאל. 'הבעיה הפלסטינית' היא לא בעיה של זכויות אדם, או עקרונות אחרים - היא מלחמת דת לכל דבר ועניין.

אביו ואמו הביאו הביתה בסתר כמות של קלחי חסה, שטפו אותם, חתכו והכינו, אך לא ראה כלל שהקלחים נאכלו. למחרת הם נעלמו, ואף אחד לא דיבר על כך. 'זה ודאי מנהג יהודי', אמר לעצמו, והחליט לעקוב אחרי המשרתת

היהודים כבשו את הכלכלה העולמית, את המוזיקה הגרמנית, את השירה הגרמנית – אבל זה לא עזר. בגרמניה היהודים היו יותר גרמנים מהגרמנים, בצרפת יותר צרפתים מצרפתים – אבל לשווא. האנטישמיות לא נעלמה – היא פשוט החליפה טענות

בימי הבית השני היתה מגילה שנקראה "מגילת תענית", ובניגוד לשמה, היא היתה מגילה שציינה את הימים שבהם אסור להתענות, משום שנחשבו לימי שמחה, מחמת כל מיני מאורעות שהיו בהם. אחד הימים האלו היה יום כ"ד בניסן

מטרת הקמתה של העיר רחובות היתה להקים עיר עצמאית, שתתנהג לפי דרכי ההלכה, בלי תלות בברון רוטשילד. הברון רוטשילד היה נדיב עצום בעל לב יהודי חם, אבל הפקידים שעבדו במשרדיו היו מודרניים, רבים מהם לא שומרי מצוות, והעבודה מולם היתה קשה

בדמיונו ראה מוחמד את עצמו כנוטל מחדש את ירושתו של אברהם, לא כאח שווה ליצחק, אלא כאח הבכור, כזה שאומר את המילה האחרונה, ועל פיו יישק דבר. וכאשר היהודים לא נותנים לא את הבכורה – הוא מאבד עשתונות

בין היהדות לאסלאם יש יחסים מורכבים, טעונים במתחים היסטוריים ואידיאולוגיים. הגיע הזמן לסקור ולחקור מעט במקורו ומהותו של אותו סכסוך. הסיפור בין היהדות לאסלאם הוא דרמה משפחתית, וכמו שקורה לפעמים בדרמות מהסוג הזה, זה יכול להיות מכוער, והסכסוך לא תמיד נשאר במשפחה