ברית מילה

עלינו להוציא את הביטוי מהארון, להסיר ממנו את הנפתלין, לנער מעליו את האבק, ולהשיב אותו למקומו המכובד והגבוה בלקסיקון שלנו. לא משנה מאיזה זרם או ציבור אנחנו, כולנו רוצים לעשות תשובה

מה תפקידן של המילים הנרדפות בלשון הקודש? האם משמעותן שווה? ואם כן, מה הצורך בהן? האם יש ביניהם מחלוקת, או שזה קשור לגישה שונה אל פרשנות המקרא? מסתבר, כי בהסתכלות היסטורית ניתן ליישר את ההדורים

מצוות ברית המילה נראית במבט ראשון לאדם זר כתמוהה. במבט מתבונן מתברר שמצווה זו, כמו גם שאר המצוות – בעלת מסר עמוק ולטובתו המוחלטת של האדם

לקראת פסח מסדרים את המגרות והחדרים - ומה עם חדרי הלב? די ללחץ הזה. רוצה חיוך, רוצה מילה טובה

איך הייתם מגדירים חינוך? גערה, הכאה, מילה טובה? תחשבו שוב

אחת המצוות המפורסמות ביותר שביהדות ואשר הובטחנו בתורה שבעל פה שהיא תישמר על ידי עם ישראל לנצח ובשמחה - גם אם יהיה ציבור רב שאיננו שומר מצוות - היא מצות ברית המילה

כוחו של הדיבור עצום. אך כבר גילו לנו רבותינו כי "מילה – בסלע, שתיקה – בתרי". על הכוח שמעבר למילים

מילה אחת השתנתה בדברי יעקב לעומת דברי עשו. אך מהמילה הזאת אפשר ללמוד תפיסת עולם שלמה של המציאות

"בנתניה מתקיים סמינר יהדות, כפייה דתית לשמה. אתה תהיה הבלש, ותחזור משם עם כתבת צבע עסיסית בת 3,000 מילה"

בפרשתנו, פרשת חיי שרה פותחת בפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". התורה מצמצמת מאוד במילים, כל מילה וכל אות מלמדים אותנו מסר לדורות, מהו פשר אריכות הדברים, למה לא נכתב "ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים"?