מהו חינוך?

יש שחושבים שגערה, הכאה, שבט מוסר, זהו חינוך. אצלם ´חינוך´ זו מילה נרדפת להלקאה פיזית או מילולית. ואכן, כך מקובל בעיני הבריות, וסימן לדבר, שבשעה שאומרים: ´אני אחנך אותו´, בד בבד מניפים את היד בכעס. לאמור: על ידי הלקאתו אחנך אותו.

על פי תורתנו הקדושה, ´חינוך´ פירושו: התחלה. וכפי שנאמר בתורה (בראשית יד יד): ´וירק את חניכיו´. ומפרש רש"י: ´חניכיו´ – חניכו כתיב, זה אליעזר שחנכו למצוות, והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה. וכן חנוך לנער, חנוכת המזבח, חנוכת הבית, עד כאן.

´חינוך´ הוא מלשון ´התחלה´. דהיינו, להתחיל להרגיל את הילד בקיום המצוות, ולא שייך כלל לעניין של הכאה או מוסר.

הילד בתחילת דרכו הרי הוא כנייר חדש ונקי, שיש לעצבו ולכוונו בעדינות כדרך שכותבים באחריות ובשיקול על נייר חדש ונקי. אם ´מחנכים´ את הילד על ידי גערות, נזיפות, והכאות, הרי זה דומה לכותב על הנייר בחוזקה ואגרסיביות, שאז עלולים להשחית את הנייר, מבלי להשיג שום יצירה נאה.ואם בנייר כך, על אחת כמה וכמה בנשמת הילד שהיא עדינה ורכה, שאם נוהגים בה בחוזקה ואלימות, עלולים להוריד לטמיון השקעה של שנים רבות, ולהטותה לגמרי מדרך ה´.

כדי לבנות ולעצב את הילד נדרש לזה זמן רב, אך להרוס ולקלקל ניתן בזמן קצר, ואפילו במשפט אחד משפיל ופוגע. ויתירה מכך, החינוך הוא: להחשיב את הילד. וכפי שכתוב בתוספות (נזיר כט.): "כל חינוך הוא להחשיבו".

מצות חינוך המוטלת על האב היא – לגרום שבעשיית המצווה הבן יהיה חשוב. שהרי רצונם של הקטנים להרגיש שהם גדולים, על דרך אומרם: ´אני בגן של הגדולים´, ´יש לי תיק של גדולים´, וכדו´. וכן בקיום המצוות הילד רוצה להרגיש "גדול", דבר זה מחשיבו.

לדוגמה: ילד מעוניין ללכת לבית-הכנסת, כיון שהוא מרגיש את עצמו גדול וחשוב, והרי כך הוא מכריז לסובב: "אני גדול! אני הולך עם אבא לבית-הכנסת". וכן קודם בר המצווה, שנה או שנתיים, הוא מחכה מאוד להגיע לגיל המצוות, ומדוע? כיון שהוא רוצה להרגיש ´גדול´, זה מחשיב אותו.

ולכשנתבונן עוד נראה, ש´חינוך´ שיש בו ´להחשיבו´ זהו למעשה המניע העיקרי אצל הילד בכל קיום המצוות, וכאשר אין במצווה להחשיבו הרי היא עליו לטורח. זהו טבעו של אדם שאינו עושה פעולה אלא אם כן יש לו ממנה תועלת, על אחת כמה וכמה אצל הילד שאם אין בעשיית המצווה להחשיבו, אין לו רצון וחשק לקיימה.

ולכן, אחת הדרכים לשכנע ילד לשפר את מעשיו היא, לומר לו: ´זה לא מתאים לך´ – ´אתה חשוב´.בדוק ותווכח שאכן זו המציאות!