והערב נא

המתפללים ראו ויפג ליבם. הם הבינו את חומרת מעשיהם, ומאז שרר בבית הכנסת שקט מוחלט! אין פוצה פה ומצפצף בעת התפילה וקריאת התורה

האם רשאי אני לנהוג כיהודי לכל דבר ולשמור שבת, אף על פי שעדיין לא טבלתי, לפי שעדיין לא נרפאתי ממילתי?

לקראת ערב, שאל ראובן את חבירו האם ביצע שליחותו. בוש ונכלם אני, השיב שמעון, לקחתי בעוונותיי את המנות ואכלתי אותם בעצמי...

האיש הביא עמו פרה (חיה) שמניבה חלב (ויכולה לפרנס את בעליה), יחד עם מאכל נוסף, מנחה שלוחה לרבינו

מעשה ביהודי שתפוס היה בבית-האסורים, וניתנה לו האפשרות על ידי השר לצאת ליום אחד, בו יוכל להתפלל ולקיים מצוות

"באחת מלילי שבת", מספר האיש, "עמדתי לקדש על היין, אלא שבני היו ישֵנים. יודע אני כי אילו אקיצם משנתם, יבואו בשמחה לשמוע את הקידוש, אלא שיקומו אף לחלל את השבת, ואם כן אולי נמצאתי מכשילם"

החליט האב לקרוא את שם בנו 'משה', על שם 'משה רבנו' אשר יום לידתו ופטירתו היתה ביום ז' באדר

כל מי שהוא זהיר במצות ציצית, זוכה לעתיד לבוא ומשמשים לפניו אלפיים ושמונה מאות עבדים... והוסיף עוד כהנה וכהנה דרשות

הגביר אחז באבני הכותל ובכה בתפילה כשעה ארוכה. לאחר גמר תפילתו, הכניס הגביר את ידו לכיס והוציא חפיסת שטרות ירוקים, קיפלם ותחבם בין אבני הכותל

והנה כל אחד מהם התנער מהאחריות על מציאות השטר המזוייף, וטען כי בוודאי שאין זה השטר שלו, ואת החוב צריך ראובן להשיב במלואו, כל עוד לא הוכח שהשטר המזוייף הגיע ממנו!