הרב יצחק זילברשטיין
באמצע קריאת התורה קם הרב והחזיר את ספר התורה לארון הקודש...
המתפללים ראו ויפג ליבם. הם הבינו את חומרת מעשיהם, ומאז שרר בבית הכנסת שקט מוחלט! אין פוצה פה ומצפצף בעת התפילה וקריאת התורה
- הרב ארז חזני / והערב נא
- כ"ו שבט התשע"ה
מעשה שהיה כך היה.
בקהילה מפורסמת בניו-יורק הדיבורים בבית הכנסת בשעת התפילה וקריאת התורה עלו למעלה ראש. רב הקהילה הוכיח את הציבור פעמים רבות. ניסה לדבר על ליבם ולהסביר בפניהם את גודל האיסור, אך ללא הועיל, המתפללים המשיכו בשלהם, ואי אפשר היה להפסיקם.
ויהי בשבת אחת, הוציאו את ספר התורה והחל השליח ציבור בקריאת הפרשה, בעוד המתפללים, כהרגלם, עסקו בדיבורים.
חמתו של המרא דאתרא בערה בו, והחליט לקום ולעשות מעשה.
עלה הרב לבימה, ניגש לשליח ציבור וציוה להפסיק מיד את קריאת התורה! ולעיניהם המשתאות של הציבור, סגר הרב את ספר התורה והחזירו לארון הקודש!!!
לאחר מכן פקד על השליח ציבור להתחיל בתפילת מוסף...
המתפללים ראו ויפג ליבם. הם הבינו את חומרת מעשיהם, ומאז שרר בבית הכנסת שקט מוחלט! אין פוצה פה ומצפצף בעת התפילה וקריאת התורה.
אולם לבו של הרב נקפו על אשר עשה, 'יתכן שגרמתי חלילה לביזוי הספר תורה, ואף ביטלתי מציבור שלם את מצות קריאת התורה', חשב הרב בלבו.
אשר על כן החליט לשגר טלגרמה למעונו של מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, וביקש לדעת האם אכן נהג כדין או שמא היה אסור לו לעשות כן?
תשובה
מורינו הרב השיב שהרי בין כך אין המתפללים יוצאים בקריאה זו, כיון שבגלל הדיבורים הם אינם שומעים את הבעל קורא, אם כן מה ענין להותיר את הקריאה לאנשים כאלו? אותו רב ביטל קריאה מבוטלת - שהתבטלה כבר על ידי הדיבורים...
ואדרבה, הרי בכך שמנעם הרב מלהמשיך לשמוע את קריאת התורה, הוא עשה להם טובה גדולה, שכן עונש גדול מחכה למי שמדבר בקריאת התורה, כמו שכתוב: "ועוזבי ה' יכלו"...
עוד הוסיף לציין, כי מצאנו כעין זה בדברי הר"ן במסכת ביצה (דף ח' ע"א מדפי הרי"ף), שהקשה לפי שיטת רבא שסובר שטעם תקנת מצות עירוב תבשילין הוא משום כבוד השבת - כדי שיזכור לברור מנה יפה לשבת, והלא שנינו: נאכל עירובו או שאבד - לא יבשל עליו בתחילה! ומכאן יש להקשות: מדוע כששכח לערב הענישוהו שלא יבשל? אם כל התקנה היתה כדי שיהא מאכלו מתוקן בשבת, הרי עכשיו בודאי שלא יהיה לו מה לאכול?!
ותירץ על כך הר"ן: מוטב שלא יתעדן שבת אחת - ויתעדן שבתות הרבה! שאם אתה מתיר לו לבשל כשנאבד עירובו, אף הוא יתרשל בו ולא ישמרנו, או יאבד או יאכל, ולא יזכור לברור מנה יפה לשבת כלל.
הרי שמותר לבטל פעם אחת מצות עונג שבת (אף שהיא מדברי קבלה), כדי שישמור שבתות הרבה לענגם. ויש ללמוד מהדברים אף לנידון דידן, שמותר לבטל פעם אחת קריאת התורה, כדי שישמרו היטב על התורה פעמים רבות[1].
וסיים מורינו הרב, כי כאשר הציע את השאלה לפני מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, הוא הצדיק את מעשיו של המרא דאתרא, באומרו שהיא פרשת שבירת הלוחות על ידי משה רבינו המוזכרת בפרשת כי תשא (שמות ל"ב, י"ט): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת, וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר", וניתן ללמוד מכאן אף לגבי שאלתנו, ש"ביטולה זו קיומה". וכן זוהי כבודה של התורה להחזירה לארון הקודש, כדי להציל את הציבור מזלזול בה. והכשרים שבקהל ילכו לבית הכנסת אחר לשמוע קריאת התורה. והנכון הוא, שבשבת הבאה יורה הרב לקרוא גם את הקריאה הקודמת שביטלוה, באופן שיקראו תחילה את הפרשה של השבוע שעבר (מתחילתה), ולאחר מכן את פרשת השבוע[2].
[1]וניתן אפילו ללמוד בקל-וחומר מדברי הר"ן לנידון דנן, שהרי הדין בעירוב עוסק באחד שלא עירב בשוגג, ובכל זאת קנסוהו, ואילו בנידוננו מדובר באנשים מזידים.
אלא שעדיין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי בנוגע לעירוב תבשילין חז"ל הם אלו שתיקנו שבמקרה שנאבד העירוב - אסור לבשל, והר"ן מסביר את תקנתם שהיא בדרך של 'חלל עליו שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה'. אבל עדיין לא שמענו שגם לנו מותר לתקן תקנות מעין אלו ולנהוג כך.
[2] יעויין ברמ"א בסי' קל"ה סעיף ב', במשנה ברורה ובביאור הלכה שם, ובכף החיים סק"ה. (ובגמר קריאת פרשת השבוע נכון גם להשלים את קריאת ההפטרה של השבת הקודמת יחד עם ההפטרה של שבוע זה, יעויין בערוך השולחן שם סעיף ז').
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.