הרב יצחק זילברשטיין
אסיר שרשאי לצאת יום אחד בשנה - מתי יֵצא?
מעשה ביהודי שתפוס היה בבית-האסורים, וניתנה לו האפשרות על ידי השר לצאת ליום אחד, בו יוכל להתפלל ולקיים מצוות
- הרב ארז חזני / והערב נא
- כ"ב שבט התשע"ה
מעשה באסיר שלקראת פורים פנה בתחנונים אל מנהלי בית-הסוהר שיאפשרו לו לצאת ולקיים את מצות קריאת המגילה, פעם אחת בליל פורים, ולחזור ולשנותה למחרת בבוקר.
נעתרו לבקשתו, אך לחצאין, כלומר, תינתן לו האפשרות לצאת רק פעם אחת, בערב או בבוקר, ואת הבחירה הותירו בידי האסיר.
מיהר האסיר ושיגר מברק לאחד מגדולי דורינו, בו ביקש לדעת איזו קריאה עליו להעדיף, שהרי מחד גיסא קריאת היום חמורה יותר כיון שהיא מדברי קבלה[1], (כמבואר בשער הציון סימן תרצ"ב ס"ק כ"ז), ומאידך גיסא קריאת הלילה קודמת יותר ושמא אין לו להמתין עד למחר?
תשובה
טרם נשיב על שאלתנו הבה ונדון בשאלה נוספת:
אסיר שרשאי לצאת יום אחד בשנה - מתי יֵצא?
מעשה ביהודי שתפוס היה בבית-האסורים, וניתנה לו האפשרות על ידי השר לצאת ליום אחד, בו יוכל להתפלל ולקיים מצוות. שלח האסיר לשאול את פי רבינו הרדב"ז, באיזה יום עליו לבחור?
השיב הרדב"ז[2], כי יבחר האסיר באותו יום תיכף שבו יקבל את תשובתו, ולא יחמיץ את המצוה להמתין על יום הכיפורים או פורים, שכן 'אין מעבירין על המצוות'.
ברם, בעל ה'חכם צבי' (סימן ק"ו), חלק על דברי הרדב"ז, והעלה כי עלינו לחלק נידון זה לשנים:
א. במצוה אחת שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר, ולמחר יעשנה מן המובחר - טוב להמתין למחר, ואין בזה משום מעבירין על המצוות[3].
ב. במצוות שונות - אין מעבירין קלה מפני החמורה, ומקיימים את המצוה שלפנינו אפילו שנחשבת לקלה.
ומעתה נשוב לענייננו.
בספר 'שערים המצוינים בהלכה' (סימן קמ"א סק"ז) כתב כי תלויה שאלתנו במחלוקת הנ"ל: לדעת הרדב"ז אין חוששין למצוה קלה או חמורה, אלא המצוה הראשונה הבאה לידו יעשנה. ואילו לשיטת החכם צבי, חוששין למצוה החמורה, ולאור דבריו יש להעדיף את קריאת המגילה של היום.
הכרעת ה'ערוך השולחן'
ופסק ה'ערוך השולחן' (סימן תרפ"ז סעי' ב'-ג'), שאף על פי שדעת רוב הראשונים שעיקר מצות הקריאה ופרסומי ניסא היא ביום ולא בלילה[4], מכל מקום אם אין לו להשיג קריאת המגילה, רק פעם אחת ביום או בלילה, לא יעבור על המצוה, ויקראנה בלילה, שהוא קודם ליום, ואין מעבירין על המצות, ע"ש. ונראה לצרף לזה גם את דברי הרוקח[5] שכתב כי עיקר מצות קריאת המגילה היא בלילה[6].
[1] דברים שנאמרו בנביאים וכתובים.
[2] הובאו דבריו במשנה ברורה (סימן צ' ס"ק כ"ח).
[3] כגון "ברכת-הלבנה", שלגביה פסק השולחן ערוך (סימן תכ"ו ס"ב), כי יש לנו להמתין עד מוצאי שבת, 'כשהוא מבושם ובגדיו נאים'. ומדוע לא יקיימנה מיד? הואיל והמצוה נעשית באופן יותר משובח, יש להמתין כדי לקיימה על צד היותר טוב.
[4] כדכתיב "אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי", כלומר, אף על גב שאני קורא ביום, שהוא העיקר, מכל מקום גם לילה לא דומיה לי.
[6] אכן, בספר 'חיי אדם' (כלל ס"ח ס"א, ציינו המשנה ברורה סימן צ' ס"ק כ"ח) כתב, שכל מה שחוטפים את המצוה הקלה יותר, היינו דוקא כשהמצוה החמורה תגיע לידו לאחר כמה ימים, אבל אם באותו יום (או מהלילה עד הבוקר) תגיע לידו המצוה החמורה יותר - יש לו להמתין ולא לקיים את המצוה הקלה, כדי שיוכל לקיים את המצוה החמורה. ולאור דבריו, בנידון דנן לכאורה יש לאסיר להמתין ולא לקרוא את המגילה, כדי שיוכל לקרותה בבוקר.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.