אמונה בהשם

אחותו של ההרוג ישראל מאיר חשין במכתב דומע ורווי אמונה: "מעולם לא דיברת לשון הרע, איזו זכות הייתה לאבא ואמא שגידלו בן כמוך"

"צריך לנצל כל רגע, אחרת זה ממש בזבוז זמן!" – כך חשבתי תמיד על בילויים ועל מסיבות. היום אני חושבת כך על מצוות ועל אמונה. כי בשבילם, ורק בשבילם, הגעתי לעולם

במשך יותר מחמש שנים ציפו בת-אל לוי ובעלה לילדים, אך הם לא התייאשו. באופן ניסי הם זכו לבת, ואחריה גם להריון של שלישייה (שהסתיים בלידת תאומים), וכאשר גילו ששניים מילדיהם לקויי שמיעה, הם לא נבהלו. סיפור של אמונה וניסים גלויים

בערב ט"ו בשבט, מצאתי עצמי חושבת על בועז. זה שלא נבהל מעניותה של רות ומנוכריותה – אלא רואה את הפנימיות שלה, את המעשים והצניעות שבה. זה שנושא אותה, סוף סוף, לאישה. ומתוך המחשבה עליו, אני נושאת תפילה שכך בדיוק זה יהיה - כשהמיועד לי יגיע

הגלים מסתערים עליו מכל כיוון, מחשבים לבולעו, הוא זועק פסוקים בנשימותיו האחרונות. ורק אז קורה הנס