לפני עידן הטכנולוגיה, נהגנו לבלות שעות ארוכות בחוץ. החצר, הגינה הציבורית והשדות ליד הבית היו עבורנו עולם שלם של הרפתקאות. הטבע היה מגרש המשחקים הכי גדול שלנו. בדרך הביתה מבית הספר היינו קוטפים "חמצוצים", אוספים אצטרובלים, נושפים על "עלי סבא" ומתלהבים מכל דבר קטן שצמח ליד הבית. הנה כמה מהזיכרונות המתוקים שילדי שנות ה-80 וה-90 כנראה לא ישכחו לעולם
קלמרי ג'ינס, מחקים מחוררים, דבק פלסטי על היד, שוקו ולחמנייה ופתקים שעברו בין השולחנות: מסע נוסטלגי אל הימים שבהם בית הספר היה נראה אחרת לגמרי
מקריוקי ספונטני באוטו ועד למרתון נוסטלגיה בסלון: קבלו 20 רעיונות פשוטים, מצחיקים ומשמחים שיעזרו לכם ליהנות, סתם ככה
בלי הפקות ענק: הילדים הסתפקו בעוגת שוקולד, שקית הפתעה קטנה ומשחק של חבילה עוברת - אבל ההתרגשות הייתה עצומה. כך נראו ימי ההולדת הביתיים, שעד היום מעלים געגוע אצל דור שלם
אפרת ברזל משוחחת עם נועה אלונים שניר, העורכת הגרפית של ספרו החדש של דודו כהן, על גרפיקה, על זיכרונות מהעבודה בעיתון ידיעות אחרונות, ועל נוסטלגיה ויתרונותיה
גם כשהיו עבודה, ילדים ושגרה מלאה, משהו בקצב החיים נראה אחרת ואיפשר לנו יותר מרחב נשימה. הבוקר נפתח בלי מסכים ובלי תחושת דחיפות, ולאורך כל היום נהנינו ממעין שקט פנימי שקשה למצוא היום. זוכרים איך אתם התנהלתם בעבר?
ילידי שנות ה-80/90? בואו נחזור יחד לתקופה שבה כל שיר היה משימה של ממש. מהלחיצה המתישה על כפתור ההקלטה, ועד לרגע שבו ישבנו עם עיפרון לגלגל סלילים של קלטות. מסע נוסטלגי
בעידן שבו אנחנו מזמינים קניות בלחיצת כפתור והכול מגיע ארוז בוואקום, קשה לדמיין שפעם הרחוב הישראלי נראה ונשמע אחרת לגמרי. זה היה עולם של קולות, צלילים ומפגשים אנושיים. בואו ונחזור אחורה בזמן, לימים שבהם המקצועות היו מלאכת יד והשירות הגיע עם חיוך ושיח נעים
ממתק קטן, מחמאה פשוטה או מחברת חדשה מילאו את הלב שלנו בעבר. פעם, הדברים הקטנים באמת הצליחו לרגש אותנו. למה היום זה כבר מרגיש אחרת?
מכתביות ריחניות, יומנים סודיים, פתקים מקופלים ומכתבים שנשמרו שנים: זיכרון מתוק מהילדות ומקשרי חברות שנבנו עם המון סבלנות, ציפייה ולב
