לפני שהכול רץ מהר: למה פעם הספקנו הכול בלי להרגיש במרדף?

זוכרים איך היום שלנו נפתח בעבר? הבוקר האיר וקרני השמש חדרו דרך החלון, ריח של קפה מהביל התפשט בבית ויכולנו לקרוא עיתון בנחת. לא חיכינו בלהט להודעה או למייל חוזרים מקולגה ולא הרגשנו דחף מיידי לעוט על רצף המטלות היומיומיות. היום התחיל בקצב שאיפשר לנשום לרגע.

נכון שבשום שלב החיים לא ריקים מדאגות, גם לא בעבר. המרתון תמיד היה קיים: הייתה עבודה, שגרה, ילדים לגדל, בית לנהל, אינספור דברים שצריך להספיק. אבל בתוך כל זה, משהו הרגיש פחות לחוץ. המסכים לא שיגעו אותנו וריצדו לנו מול העיניים יום ולילה. היתה לנו פריווילגיה אמיתית פשוט להיות נוכחים ברגע בלי לחץ מיותר.

העולם עצמו זז אחרת. לא היו מסכים ששואבים את תשומת הלב לכל כיוון, זרם בלתי פוסק של מידע ותחושת הצפה מתמדת. מה שהיה מול העיניים, הרגיש הכי אותנטי. שיחה אחת, פעולה אחת, מחשבה אחת - בלי לקפוץ בין עשרות גירויים. המחשבה נשארה ממוקדת, והלב באופן טבעי הרגיש שקט יותר.

גם ההמתנה נראתה אחרת. לא מיהרנו למלא כל רגע פנוי. חיכינו לדברים, נתנו להם להגיע בזמן שלהם. בתוך ההמתנה נהנינו מהשהות ברגע עצמו ובעיקר מהתהליך והפשטות. היום אנחנו ממהרים לקצר כל תהליך ורוצים הכול כאן ועכשיו.

בעבר, העשייה עצמה הייתה פשוטה יותר. לא כי עשו פחות, אלא כי עשו דבר אחד בכל פעם והתרכזו בו מבלי שיהיו הסחות דעת. תשומת הלב והמיקוד שלנו לא התפצלו לאינספור כיוונים. גם הקשרים נראו אחרת. אם ישבנו עם חברים, התרכזנו בליהנות איתם, מבלי לצלם כל רגע תמונות פוטוגניות או סרטוני וידאו . היתה נוכחות מלאה ברגע. כשישבו יחד, באמת ישבו יחד. בלי לבדוק כל רגע מה קורה במקום אחר, בלי להסיט מבט למסך. השיחה זרמה וקשרים הרגישו בעלי ערך ומשמעות גדולים יותר. 

הגוף, באופן טבעי - הגיב בהתאם. פחות סבלנו ממתח ועייפות ללא סיבה. כשהקצב סביבנו רגוע יותר, גם המערכת הפנימית נרגעת. אין צורך להדביק קצב כל הזמן, אין צורך להיות דרוכים בלי הפסקה ולחפש את הדבר הבא בכל פעם.

ומה קורה לנו היום?

ברבות השנים קצב החיים השתנה והפך מהיר יותר. הדרישות רבות, הסטנדרטים עלו ותרבות השפע מבעבעת בכל מקום ומכרסמת כל חלקה טובה. יחד עם זאת, גם בדור שלנו אפשר לעשות לעצמנו חוויה מתקנת ולחזור אחורה ב"מכונת זמן" מאולתרת. אולי אי אפשר לחזור לגמרי לעבר, אבל אפשר לקחת משהו מהאיכות הזו ולהכניס אותה לחיים של היום. צרו לעצמכם רגעים שבהם אתם עוצרים את המרתון, שותים קפה בלי מסך, מקשיבים ומשוחחים באמת - מבלי להתעסק בהסחות דעת. למדו את עצמכם להיות נוכחים ברגע, בלי להתעסק במיליון דברים במקביל. אכלו ארוחה משפחתית יחד והתעניינו אחד בשני באמת. הזיכרונות המשותפים שתיצרו יחד, הם הדבר היפה ביותר שתעשו עבורכם ועבור המשפחה שלכם.