פתאום, בגיל צעיר כל כך ובלי הכנה מוקדמת, הסתלקת לך לבית עולמך. עזבת את משפחתך המומה ומרוסקת, ואת הסמינר, בבת עינך, מיותם. ואותי. עזבת אותי לפני שהספקתי להזמין אותך, לפני שהספקתי להוכיח לעצמי שהתגברתי, שהצלחתי למחול
היום אני רוצה לבקש ממך סליחה על כל הפעמים שכעסתי עליך. על כל הפעמים ששנאתי אותך, על כל הפעמים שחפרתי לך שוב ושוב, במילים רעות שנאמרו לעברך. על כל הפעמים שהתעלמתי מקיומך, על כל הפעמים שהזכרתי לך כמה את לא קיימת
תודה שלא נאמרה, סליחה שנתקעה בגרון, מילה למישהי שעזרה לכן פעם ואינכן יודעות איפה היא היום - לכולנו יש מכתב שמעולם לא נשלח. הפעם אנחנו מזמינות אתכן לכתוב אותו, ולשתף אותנו בסיפור שמאחוריו
לא ראית אותי פוקחת עיניים, אבל אני ראיתי אותך כל הזמן. הרגשתי את הלב שלך. המכתב שלעולם לא יישלח
תבכי, ותפסיקי לעצור את עצמך, לחשוב מה יחשבו. זה לא משנה. משנה הוא מה שתרגישי אחרי הבכי, אחרי שתצליחי להוציא מתוכך את כל האבנים האלו, שמפריעות לך ללכת בדרך. המכתב שלעולם לא יישלח
אני אומרת לך תודה על כך שהסביבה שלי בעיקרון טובה, כי אחרת הייתי נופלת כבר מזמן. המכתב שלעולם לא יישלח
וזה מחזק. מחזק ממש. להבין שמה שאת חווה זה קטע מחיים שלמים, והכל עוד ילך למקום טוב, גם אם עכשיו זה נראה רחוק. המכתב שלעולם לא יישלח
קיבלתי תפקיד, והתפקיד שלי הוא לשמור עליך, לשמור ולהגן עליך מפה, מהבית הבטוח והרגוע שלי. המכתב שלעולם לא יישלח
יושבת בבית ומדמיינת את אמא שלך, כמה תפילות היא נושאת כרגע, כמה תחינות לבורא עולם, שרק תחזור בריא. מכתב שלעולם לא יישלח, לחייל שבחזית
אם תראי מכתב זה, לא אבקש דבר אחר או נוסף, אלא רק אבקש ממך, שתחלקי עימי את שמחתי, ותבואי לראות את כל אשר עמלת. המכתב שלעולם לא יישלח
