כי האדם עץ השדה

שלום וברכה

על פי הפשט הפירוש הוא אחרת ראי רבינו בחיי דברים פרק כ 

(יט) ואותו לא תכרת כי האדם עץ השדה. פירשו המפרשים ז"ל כי חיי האדם ומזונו הוא עץ השדה, וכענין שכתוב: (דברים כד, ו) "כי נפש הוא חובל", ועל כן אנכי מצוך שלא תשחיתהו כי ברכה בו. ולפי דעתי כי "האדם" נמשך אל "לא תכרות" ובאור הכתוב: כי לא האדם עץ השדה שיבא מפניך במצור כמו האדם, ואין מפעולות עם חכם ונבון להשחית הדבר הראוי ללא תועלת, ולכך אין לך להוציא כח בזה לכרות עץ השדה אלא שתשמור מהשחית אותו ומהזיקו ותקח ממנו התועלת, זהו "כי ממנו תאכל" ואם אתה משחיתו נמצאת מזיק ומפסיד התועלת.

אולם כתבו גם כמה ביאורים על הדמיון בין האדם לעץ וביניהם

הנה בתורה נאמר: "כי האדם עץ השדה", האדם דומה לעץ, כמו בעץ יש שני גורמים לגידולו ולפריחתו, הקרקע שהוא מושרש בו, והאויר שהוא חי בו ושואף ממנו כן האדם צריך לגידולו הרוחני לקרקע שהוא נולד והשתרש בו, ולאויר הסביבה שאותו הוא נושם בקרבו וממנו הוא חי ומתפתח.

עוד אמרו שהאדם דומה לעץ בתחילת דרכו קל מאוד ליישרו אולם בהמשך כאשדר העץ גודל ומתקשה קשה ליישר. כך גם האדם בצעירותו ניתן לשינוי אולם לאחר מכן כאשר הוא מתבגר, קשה מאוד להשתנות.

בברכה,

בנימין שמואלי