מדוע אין נשים פוסקים הלכה?

לכבוד השואלת,

סליחה על האיחור בתשובה עקב רוב פניות לאתר.

אנסה לענות על שאלותיך אחת לאחת.

א. " למה נשים לא יכולות לפסוק הלכה?"

תשובה: בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לד/ב למדנו:
"תנן: כל הכשר לדון, כשר להעיד". ואשה אינה כשרה להעיד מן התורה שנאמר "ועמדו שני האנשים" (דברים יט פסוק יז). ומכאן למדנו שאשה אינה כשרה גם לדון, ונכלל בזה גם לפסוק את ההלכה.

לא ראיתי את הטעם במפורש, אבל יתכן שהטעם בזה הוא ע"פ מה שנזכר בגמרא "נשים רחמניות הן" (מגילה יד/ב); ובאופן טבעי הקב"ה נתן להן את הכח להביט על "עובדות קרות" ביחד עם איזשהו יחס אישי; משא"כ הטבע של האיש הוא כזה, שיכול לנתק את עצמו לגמרי מן מציאותו הרגשי. לפעמים טבע זו היא מעלה ולפעמים לא. בנוגע "לדון את העובדות", ציינה התורה שזהו מעלה, לפי שבדיון ובפסק דרוש היכולת להסתכל רק על העובדות "הקרות" שדן עליהם.

ב. "מדוע גברים פוסקים גם לנשים, למשל קובעים להן על הצניעות?"

תשובה: מאותה טעם הנז"ל; ענין הפסק נעשה ע"י אנשים, ואין בזה חילוק באיזה נושא שפוסקים. 

ג. "ולמה בכלל אין לבנים כללי צניעות?"

תשובה: גם בנים חייבים בצניעות.

וכך מובא בשולחן ערוך אורח חיים סימן ב' סעיף א'-ב':

(א) לא ילבש חלוקו מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה:
(ב) אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו.

בברכה,

רב נחום