צניעות/שבת/התחזקות

שלום וברכה

על האדם לנסות לעשות את כל מה שהוא יכול כדי לעשות את רצון בוראו. גם כאשר עדיין לא זכה לעשות את רצון בוראו בכל המצוות יעשה כל מה שביכלתו לעשות את רצון קונו וכך כתב רבינו בעל החפץ חיים לעניין שמירת הלשון ומזה נלמד לכל דבר בעבודת השם שצריך לעשות מה שאפשר ולא לוותר על מצווה מסויימת בגלל שאל הצלחנו במצווה אחרת.

וזה לשון רבינו בעל החפץ חיים 

וַאֲפִלּוּ אִם יִמָּשֵׁךְ אֵיזֶה זְמַן, אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְזָרֵז אֶת נַפְשׁוֹ בְּעִנְיָן זֶה מֵאֵיזֶה סִבָּה, אוֹ שֶׁמָּצָא אֶת עַצְמוֹ בְּכַמָּה פְּעָמִים, שֶׁנִּצַּח אוֹתוֹ הַיֵּצֶר בְּעִנְיָן זֶה, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפֹּל לִבּוֹ עָלָיו לְהִתְיָאֵשׁ עוֹד מֵעִנְיָן זֶה, כִּי אִם יְחַזֵּק עוֹד אֶת נַפְשׁוֹ וְיִתְעוֹרֵר בְּעִנְיַן הַשְּׁמִירָה וְיִהְיֶה הוּא הַמְנַצֵּחַ. וּבְכָל יָמָיו יִתְנַהֵג כָּךְ, וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ''ל {ברכות ה.} לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְכוּ', וְהַהַרְגָּזָה הַזּוֹ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה לְעוֹלָם, וְהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם גָּאוֹן אֶחָד, שֶׁשָׁאַל אָדָם אוֹתוֹ, אִם לֹא כִּוֵּן בְּרֹב הַתְּפִלָּה וְהוּא עוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה, בְּאֵיזֶה אֹפֶן יְעוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ לְהַתְחִיל לְכַוֵּן. וְהֵשִׁיבוֹ, מָשָׁל לְמָה הַדָבָר דּוֹמֶה? לְתִינוֹקֶת אַחַת, שֶׁעָמְדָה עַל הַשּׁוּק בְּסַל גָּדוֹל שֶׁל יְרָקוֹת לִמְכֹּר, וּפָגַע בָּהּ אָדָם אֶחָד וְהִתְחִיל לַחֲטֹף מֵהַסַּל, וְנִבְהֲלָה וְלֹא יָדְעָה שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת. פִּקְּחַ אֶחָד עָמַד לְמֵרָחוֹק, אָמַר לָהּ: מַה תַּעֲמֹדִי, עַל מַה תַּמְתִּינִי? עַד שֶׁיַּחְטֹף כֻּלּוֹ? הִנֵּה הוּא חוֹטֵף גַּם אַתְּ חִטְפִי, וְכָל מַה שֶּׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵךְ יִהְיֶה שֶׁלָּךְ. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, הִנֵּה הַיֵּצֶר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וּמַפִּיל עָלָיו עַצְלוּת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה לֹא כִּוֵּן בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּרָכוֹת מֵהַתְּפִלָּה, גַּם אַתָּה חֲטֹף וְזָרֵז אֶת עַצְמְךָ בְּכָל כֹּחֲךָ לְכַוֵּן בַּבְּרָכוֹת, אֲשֶׁר עֲדַיִן הֵם לְפָנֶיךָ.

כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, הַיֵּצֶר נִצַּחֲךָ בְּיוֹם זֶה בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, אַתָּה עֲמֹד וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְמָחָר לְנַצְּחוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, יִתְּרָמֵי שֶׁיְּנַצַּחֲךָ עוֹד הַפַּעַם, אַף עַל פִּי כֵן חֲזֹר וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם אִתּוֹ, וּבְוַדַּאי יַעֲזָרְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתִּהְיֶה גַּם כֵּן מֵהַמְנַצְּחִים, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל יָמָיו שֶׁל אָדָם תִּהְיֶה מִלְחָמָה בֵּינוֹ וּבֵין הַיֵּצֶר, וְזוֹהִי בְּעֶצֶם כַּוָּנַת חֲזַ''ל: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם וְכוּ'. וְזֶה מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב {קהלת י' ד'}: ''אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח''.

וְעַל טַעֲנָה ב' שֶׁטּוֹעֵן הַיֵּצֶר, מִכֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר אֶת הַדִּין בְּכָל עִנְיָנָיו, טוֹב לְהִתְרַחֵק מִמִּדָּה זוֹ כְּלָל, יָשִׁיב לַיֵּצֶר: הַאִם הָיִיתִי מַתִּיר לְעַצְמִי לְהִתְנַהֵג בַּעֲסָקַי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה? לְמָשָׁל, אִם הָיָה אֶחָד רוֹאֶה אוֹתִי רָץ בִּזְרִיזוּת לְאֵיזֶה עֵסֶק לְפַרְנֵס אֶת עַצְמִי וְיִשְׁאָלֵנִי: לָמָּה אַתָּה רָץ? הַאִם תְּדַמֶּה, שֶׁתִּהְיֶה עַל יְדֵי זֶה עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם כְּמוֹ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי? הֲלֹא בְּוַדַּאי הָיִיתִי עוֹנֶה לוֹ: וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא אֶהְיֶה כָּמוֹהוּ, אֲנִי צָרִיךְ לִטְמֹן יָדִי בַּצַּלַּחַת מִלְּהַחֲיוֹת נַפְשִׁי? וְאִם זֶה בְּעִנְיְנֵי הַגּוּף הַכָּלֶה, מָה אֶעֱנֶה בְּעִנְיְנֵי הַנֶּפֶשׁ? וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא אוּכַל לִשְׁמֹר אֶת הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְעִנְיָנָהּ, שֶׁעַל יָדָהּ הָיִיתִי עוֹלֶה לָנֶצַח לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה וּקְדוֹשָׁה, הַאִם בִּשְׁבִיל זֶה אֶתְעַלֵּם לְגַמְרֵי מִלְּפַקֵּחַ עַל הַנֶּפֶשׁ לִשְׁמֹר אֶת הַפֶּה בְּכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּכֹחִי וְלֹא לִהְיוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מְכַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע וְכַדּוֹמֶה מֵהַכִּתּוֹת הָרָעוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם אָמְרוּ חֲזַ''ל שֶׁאֵין מְקַבְּלִין פְּנֵי הַשְּׁכִינָה? {סוטה מ''ב} וְלָזֶה כִּוֵּן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּקֹהֶלֶת וְאָמַר {קהלת ט' י'}: ''כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה'', לְהוֹרוֹת לָנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכֹחוֹ לִגְמֹר אֶת הַמִּצְוָה בְּכָל פְּרָטֶיהָ, אַף עַל פִּי כֵן יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ. וּכְהַאי גַּוְנָא אָמְרוּ חֲזַ''ל {מכות דף י.} עַל הַפָּסוּק {דְּבָרִים ד' מ''א}: ''אָז יַבְדִּיל מֹשֶה שָׁלֹש עָרִים'', שֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב דָּבָר זֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹש שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁיַּבְדִּילוּ אוֹתָן שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא כְּבָר יָדַע שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן אָמַר מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ''כָּל מַה שֶּׁבְּכֹחִי לַעֲשׂוֹת אֶעֱשֶׂה, וּכְפֵרוּשׁ רַשִּׁ''י שָׁם.

בברכה,

בנימין שמואלי